סוף הוא התחלה והתחלה היא סוף

לונה רשמה לי,

שהיא מדברת עם רגנר, וכנראה תרצה להיקשר גם על ידיו, זה קצת מוזר לי תאמת אני לא יודע מה ואיך להרגיש.

כאילו אני יודע שלא קבענו, ובהתחלה אמרנו שאני בלעדי לה בתור קושר.

כמובן שיש לה שולט חדש שגם על זה קצת אכלתי סרט, ואז זה השתחרר כמובן לקח לי קצת זמן.

אבל זה בסדר צריך לאפשר, אני תוהה איך מרגיש בתוך כל זה שזה קצת לא שיגרתי לי -- אני לקנא? מה פתאום אבל לחלוק?.

זה סתם מחשבות שלי , אחרי הכל אני זה שהכנסתי את לונה לכל הנושא ולכל זה .

דיברתי קצת עם הבנות האחרות שהן חברות טובות, ואחת מהן נקשרת שלי וכולן פרטנריות בכללי ונשים מדהימות.

שיתפתי גם פרטנרית חדשה בנושא, ולכולן זה מובן שאני מרגיש מוזר.

אינטואיציה אומרת לשחרר, הראש אומר שלא.

מצד אחד באלי לבכות, מצד שני אני מאושר בשבילה שהיא מתנסה היא כל כך חיפשה את המקום הזה שיגרום לה לקבלה.

עשיתי המון השנה איתה, נפתחנו, נהיינו יותר על תקשורת וכנות, היא שינתה לי תטעם המוזיקלי שלי שזה מדהים.

עשינו המון, עברנו עבודה פנימית ענקית.

ועם זאת למה יש לי פחד לשחרר?

אבל אולי זה לא ישתחרר גם אני לא יודע.

אבל תודה לאנשים שלצידי ושכן מאפשרים לי לפרוק להם

בינתים תמונה של נ' האחת שפתחה לי את האור בזמן האחרון.

למדתי בשנה האחרונה המון לשחרר, להבין ששום דבר לא לעד, אנחנו רק פה לחוות משחק.