נסעתי לי לעיר התחתית,
עם חברה קרובה וותיקה, אחת הנשים שבאמת השפיעה ועדיין משפיעה לי לטובה בחיים.
בדרך לעיר עלית לי במחשבות, בזמן מוזיקה דרמתית באוזניים.
2 תחנות לפני שיורד הדמות שלך קפצה לי לראש,
חשבתי הסתכלתי לשמיים וחשבתי מה תגידי ומה היית עושה ואיך היית מייעצת לי בתקופה הזאת.
המשכתי לעיר, המוזיקה מתנגנת ראיתי אותה אחרי חודשיים שלא התראינו.
רציתי לפרק אותה בחיבוק ולבכות אבל זה לא הרגיש לי הרגע הנכון.
ללא ספק הייתי רוצה שהיא תפרוק....
ישבנו לנו בעיר דיברנו הרבה, שתינו אכלנו כהרגלנו..
אנשים מהסביבה שלי עדיין בשוק שחזרתי לשתות מידי פעם.
צוחקים, וממש השיחה כיפית במיוחד איתה.
אני נעלם שם כשהיא מולי כי היא במקום חשוב לי בחיים.
שפטנו שוב אנשים, מי בדסמיים , מי באיזה תפקיד זה היה אחד הערבים.
מצחיק איך שאנחנו תופסים מראה של אנשים.
וזה רק הראה לי
שאני באמת איתה משוחרר ושאני אוהב אותה ומה שהיא מכילה.
ואז זה הכה?
ורק חשבתי השבוע מה יושב לי שם, למה אני שם?
היא אשת תרבות מעבר לכל מה שמרכיב אותה וזה ללא
ספק היא באמת משהו מיוחד.
מעבר לזה שלא ראתה האלמנט החמישי, אבל באמת
אשת תרבות מן המניין.
ישבנו דיברנו על היחסים שאנחנו מנהלים בחיים, ויצא
לה להזכיר אותך ,הדמעות החלו לעלות נחנקתי קלות
רציתי להוציא מילים, אך מה שאמרתי שלצערי הלכת
לעולמך........
כשהזכרתי אותך, דמיינתי בחלון ליידי את דמותך עושה
לי חכה חכה... חכה מה יקרה לך.
היא נפתחה לעולם הרוחני יותר ממה שחשדתי, וסוף סוף עליתי שלב איתה.
היא שיתפה במה שקורה לה, הסברתי לה שהגעת אלי
פעמיים זה פעמיים יותר ממה שחשבתי שיקרה לי בחיים.
המוות הוא דבר שקשה להבין לפעמים אבל לקבל זה כבר תלוי האנשים.
את יודעת את שם למעלה, והשבוע לצערי לא איזכרתי אותך.
ובסוף החלטתי על קעקוע אחר לזכרך.
ההשראות שלך לא מתו , הן רק גברו כלפייך.
והנה , את שאמנם לא מליונים, אבל ללא ספק אני יודע
שהסביבה המצומצמת שלך תמשיך הלאה ואולי למנף את מי שאת.
הפעם אין דמעות לצערי, והנה הדמות שלך מתנוססת מעל ראשי.
הבטן מתהפכת כששמך עולה.
מפחד שלא יהיה לי מה להגיד לך כשאבקר בקברך.
אבל מבטיח שיהיה רגש.
עד כאן הקושר שלצערו לא חווה ממך מספיק.