סוף הוא התחלה והתחלה היא סוף

שבוע מוזר, 

מלא אזעקות, 

מלא בלאגן, מלא התראות כל בוקר בצפון נהיה לנו שיגרת בוקר כזאת מוזרה, שעון מעורר כזה על הראש.

והנה 7.10 הגיע לו.

ה7.10 נראה לי מסמל עבורי יותר דברים מאשר כל שאר התאריכים בחיי, עם כל מה שעברתי ועובד.

7.10 ישאר לנצח הדבר הכי קשוח ורע וגם הדבר הטוב בחייי.

כבר שנה וחצי שאת לא פה, כשהחלטת לקחת הפסקה נעלמת מהכל.

ולא דיברנו תקופה, ופתאום הנובה הגיעה לה, כשאני הייתי במרכז במסיבת טבע אחרת, את היית בנובה.

באותה שבת קמתי בשעה 7 7 וחצי להתראות הודעות שיש בלאגן , יירוטים אף אחד לא ידע.

ואז בהמשך הנסיעה לצפון שוב, ממשיך להיות בטלפון מלא הודעות, ושיט שלא ידעתי מה קורה.

בערב ראיתי את הסירטון והתמונה של שני לוק זל, כשראיתי אותה שרוייה על הטנדר ידעתי שהיא לא פה, הרגשתי והלב שלי נפל.

ואז ההודעה על העלמותך , והבנתי שמשהו פה לא טוב, ולאט לאט הודעות על לוויות מתחילות להגיע עד שגם שלך הגיעה .

ולא יכולתי לבוא המשפחה ביקשה לא להגיע...

והנה 7.10 והכל נהיה דומם ושקט, החור הזה שנמצא.

החור הזה ששינה את חיי, שאני מנסה להבין שהתנגדתי למסיבות טבע בחירוף נפש שידעתי מה הולך במסיבות וידעתי שזה לא שלי.

והיום אני יכול להגיד שזה יותר שלי ממה שחשבתי , שיש שם אהבה וקבלה והכלה יותר ממה שחשבתי. יותר ממה שהולך בקהילה הקטנה שלנו שמונה אולי 4000 איש .

ולהיות במקום אחר שששקט יותר, שאנשים רוקדים, אנשים חופשיים, זה האור שהייתי צריך לראות.