אירית,
שוב חלמתי עלייך,
חלום מוזר עם אנשי הקהילה , התעוררתי מהחלום הזה בלילה.
התעוררתי בבכי עלייך גברת, וזה היה כל כך אמיתי.
כולם היו בבריכה אנשי קהילה, וכנראה שלא יודע מה אבל היה שם פסל שלך.
וכולם היו מסביבו, כולם רקדו שתו חלק בכו וכולם כולם חלקו לך כבוד .
לצערי לא היו את הפנים שלך , אבל זאת היית את ללא ספק.
וכולם אמרו את השם שלך וזה היה מדהים, זוכר שקמתי בוכה לזה והיתי בין המודע ללא מודע.
הייתי בין החלום למציאות ולא הבנתי איפה אני כי הכל היה מציאותי, תקופה אחרונה הכל מציאותי אני יודע ששום דבר בחלומות שלי זה אפילו לא חלום.
שוב השארת לי סימן, סימן חמישי שזה המון.
בחייי עם כל מה שעברתי השנה הזאת רק 2 מתים באו לבקר אותי, אפילו דוד שלי שנפטר עוד לא הגיע.
היום הייתה כתבה שהפלישה לארץ הייתה אמורה להיות מתוכננת עוד שנה, עוד שנה מעכשיו כמה זה יכל לשנות הכל.
יכול להיות שהרבה יותר יכלו ללכת הפלישה הייתה אמורה לבוא מהצפון והדרום.
אני יודע שאולי הרבה היו מתים כי הממשלה שלנו כושלת, אבל הייתי מעדיף את זה מאשר לאבד עכשיו אותך ואת שאר האנשים מהנובה והחיילים והחטופים.
ויכול להיות שגם היינו בולמים את זה.
אירית שאת , אני ממש מתגעגע אלייך.
תודה שאת לא שוכחת, תודה שאת מבקרת כל פעם.
שנה הבאה מקווה שאוכל להנציחך כמו שרציתי.