רומא לא נבנתה ביום אחד

אהלן בלוג יקר שלי,
התגעגעתי אליך,
כי התגעגעתי לעצמי,
עדיין מתגעגעת.

חזרתי עכשיו מחדר כושר,
פעם שנייה בחיים.
אני יודעת שאמורים לחזור במין היי כזה אבל חזרתי במוד עגמומי משהו.
בהתחלה חשבתי שאני אתבאס מים הכוסיות שיהיו שם אבל מסתבר שאני מגיעה בשעות היותר רגועות,
השעות שבהן הפילפילות המבואסות מגיעות ומסתכלות אחת לשנייה בעצב בעיניים.

המדריכה שלי כמובן כוסית על,
גם בת עשרים מן הסתם,
וכולם מריירים עליה והיא מתעלמת.
חוץ מבהמה אחד שהייתי בטוחה שהתחיל איתה אבל מסתבר שאני הייתי היעד,
הוא מצא נושא שיחה מאד מעניין עם הבחור שהיה בהליכון שלידי ובהה בציצים המקפצים שלי במשך עשרים דקות.

מסתבר שבארבע שנים האחרונות עליתי 15 קילו,
15 קילו!
גוד דאממ-סאמ-אמ-אמ-קום!
ואני אמורה למצוא עכשיו פרוייקט חדש במקום ההוא,
ואין לי מושג מאיפה להקריץ אותו.

א' נכנס חזק לעניין המוטיבציה,
קופץ לבקר בעבודה ומוודא שאני אלך ישר משם לחדר כושר ומתקשר אחר כך לוודא שאכן הלכתי.
עכשיו הוא בעניין של עסקאות,
החליט שנגדיר יעדים ואני אקבל פרס כל פעם,
ארוחה במסעדה או בגד חדש.
אמרתי לו שימצא לי חבר ואני אעמוד כמו טטעטלה בכל יעד אפשרי,
הוא החליט שזה אפשרי.
ואני חושבת שאם הוא היה יכול הרי הוא כבר היה מוצא לי.

נראה לי שהבאסה האמיתית התחילה היום כשגיליתי שמישהו שהוא רצה להכיר לי לפני שנתיים ואיכשהו זה התפקשש,
מתחתן השבוע.
כוס עאמק על כולם,
אני בטראנס של רחמים עצמיים ולא אכפת לי,
כוס עאמק על א' שהיה דקה וחצי רווק וכבר מאוהב מחדש,
ועל הגרושה הקוטרית שמוצאת כל פעם מישהו שבועיים לפני שהיא זורקת את הישן,
כוס עאמק על כל העולם ואחותו!

הקטע הוא,
שאם הייתי חושבת שאם החדר כושר או דיאטה או כל דבר שיהפוך אותי לכוסית גם יקרב אותי למציאת בחור אז באמת הייתי נהנית מזה.
אבל זה לא שיש מישהו שאני ממש רוצה והוא לא שם עליי כי אני פילפילונת, (ככה קוראים בפולנית ליפה ושמנה, למי שלא הבין עדיין), זה לא שיש בחורים פוטנציאליים בסביבה,
פשוט אין בחורים כאלה באזורי.
אז נכון שיהיה לי מגניב ואני ארגיש הרבה יותר טוב כשאני אהיה בכושר ויותר רזה,
אבל זה לא ישנה את הסביבה שלי.

טוב די,
סתם יום באסה, מחר יהיה יותר טוב.