רומא לא נבנתה ביום אחד

ראיתי בפעם המיליון את ארבע חתונות ולוויה ואז נכנסתי לכאן וראיתי איזו ברכה לזהו וזאתי המתחתנים, שזה היה היסטרי בעיני.
יש כל כך הרבה פוסטים כאלה שאני כבר לא זוכרת מי זה מי ואני כבר כל כך לא מעורה שזה היה אידאלי מבחינתי, זהו וזאתי, מה זה משנה הרי? עוד זוג מאושר נולד.

אולי אני צריכה לפרסם לעצמי פוסט חגיגי לרגל אי נישואי, או בסוף ספטמבר לחגוג לעצמי את יום הגירושין השביעי? (צריך לדון בעניין עם הזיקית, שתהיה המפקדת שלי ותפרסם לי גם פוסט).

נראה לי שפשוט בכל פעם שאני חוזרת לעבודה אני מרגישה שאני נעלמת ומציף אותי צורך עז בצומי.
בכל אופן, יום כיפור מתקרב ותמיד יש לי פוסטים דרמטיים עם החלטות דרמטיות אז הלכתי אחורה ובדקתי מה קורה-מה קרה.
האמת, סחתיין עליי, די הגשמתי את כל מה שאיחלתי לי.
שנה שעברה גיליתי שאני בבעיה חמורה ושאני צריכה לטפל בה ולהפתעתי הרבה היא טופלה.

אז אני אשמור קצת ליום כיפור אבל מה שכן, אני חייבת לעצמי הבטחה אחת לשנה הבאה שכרגע פשוט יעשה לי מאד טוב רק לראות אותה כתובה.
בראש השנה הבא אני כבר לא אעבוד יותר בשביל אף אחד, רק בשבילי!
אתם עדים.