רומא לא נבנתה ביום אחד

ממש לא התכוונתי להתחיל את השנה החדשה ככה ואיכשהו זה קרה.
אני לא אדם שנוטה להתחרט על דברים אבל הייתי מוותרת על אתמול בלילה ממש בכיף.

היה דווקא פוטנציאל לערב מעולה,
היו חתיכים ועוד כאלה שאני לא מכירה,
והיו המון חברים טובים שלי שהקיפו אותי באהבה,
והיו אנשים מהעבר שלא ראיתי כבר שנים ושמחתי לראות,
והכל היה יכול להפוך לערב מושלם.

אבל אני שתיתי,
ועירבבתי,
ובילבלתי בין וודקה למים,
ובקיצור הגזמתי יותר מאי פעם.
את רוב הערב אני לא זוכרת כמעט,
אני רק זוכרת שהתיישב לידי איזה חמוד אמיתי והתחלנו לקשקש ואז הוא אמר שהוא הולך והסתכל עליי לתגובה כנראה אבל אני הייתי עסוקה בלנסות לעשות פוקוס ולראות רק אותו בלי הכפילים שלו.
ואז השרמוטה של העבודה קפצה עליו שהיא באה איתו הביתה וכך זה נגמר.

א' אמר שהיא מנסה להשכיב אותו כבר שבוע ולא הולך לה,
כנראה שהפעם היא הרוויחה בזכותי.
את כל השיחה הזו ניהלנו תוך כדי שהוא גורר אותי לאמבטיה וצועק לי ש"עוד קצת מגיעים".
אחר כך ביליתי שלוש שעות בריצות בין השרותים למיטה של א',
הרגשתי שאני מקיאה כבר את כיס המרה מרוב שהיה לי מר ולא היה מה להוציא.
מדי פעם איבדתי את ההכרה וא' חזר לבדוק אותי,
אני זוכרת אותו מדבר אליי ומרגיע אותי ומלטף אותי ונותן לי נשיקות קטנות כאלה על המצח כמו שאמהות עושות.

ואז התפרצה לחדר חברה שלי ואמרה לי לקום ושהולכים ושהיא בשוק שאני שיכורה כי היא חשבה שהברזתי ועוד כל מיני דברים שפשוט הכאיבו לי באוזניים,
והיה לי כל כך רע,
עדיין כל כך רע לי.

בקיצור,
המסקנות הן שאני חייבת להפסיק לשתות,
וכרגיל,
רוב הנשים סתם זונות.