רומא לא נבנתה ביום אחד

עברתי על דברים שכתבתי בשנים קודמות, מסתבר שפעם שנאתי את יום כיפור.
ישנם דברים שמשתנים כל הזמן ויש דברים שחוזרים על עצמם שוב ושוב.

יש נקודה אחת שמציקה לי כבר כמה שנים והיא צצה די באופן קבוע, משהו לא אותנטי, מתחנחן, מנסה להצחיק, לא טבעי.
זה משהו שנראה לי צץ אחרי הגירושים, תמיד היו הגאווה והקללה שלי, התכונות האלה, הבוטות, גישת כולם-על-הזין-שלי, המעצבנת, זו שעושה המון רעש,
אבל זה הרגיש נכון.
כנראה שהפחד שיעזבו אותי אם אני לא אהיה נחמדה, גבר על הכל.
אפשר לומר בודאות היום שהניסוי הזה לא עבד, עזבו אותי בכל זאת והפכתי להיות מישהי שאני לא מעריכה.
אז מעכשיו אני עושה רק מה שבא לי ומי שיש לו בעיות,
יש לו בעיות.

אני רוצה גם להפסיק עם כל הסיסמאות והקלישאות,
פשוט,
להיות.

לשנה הבאה יש לי ארבע משימות נוספות,
וכפי שחברה אמרה לי- "השנה אני לא מאחלת לך לו יהי, כי השנה פשוט יהי!".
עד ראש השנה הבא אני כבר אהיה עמוק בעסק שלי,
אני כבר אהיה כוסית על שממשיכה שלוש פעמים בשבוע בחדר כושר,
יהיה לי רישיון נהיגה,
וכמובן בויפרנד שופע באהבה.
פאק איט,
שבוע הבא מגיע הבויפרנד,
לא נותנת להורס ההוא לברוח שוב.