עשיתי החלטה שתעלה לי די הרבה כסף אבל יכולה לעלות לי הרבה יותר בטווח הרחוק, לקחתי ארבעה ימים חופש מהעבודה.
הPMS בשלבים מתקדמים ואני כבר קולטת איך הבכי מבעבע, העצבים כבר גולשים והעצבות משתלטת.
אני צריכה זמן עם עצמי, לנקות את הבית, לנוח-לנוח-לנוח, לבלות עם אנשים חיוביים.
ראיתי את א' היום לראשונה, הוא לא אמר אפילו שלום, זה היה נורא. גם יש לו את הביטחון הזה שגורם לי ישר להתקפל, לחשוב שאני זו שלא בסדר.
סיפרתי אתמול לאמא שלי, ציפיתי לביקורת הרגילה של למה תמיד אני רבה עם אנשים וחותכת בכזאת אגרסיביות ובמקום קיבלתי הסבר שאני מאפשרת לאנשים לחנוק אותי ולא לשים גבולות בזמן עד שאני לא יכולה יותר, וואלה אמא שלי מתבגרת.
אבל למרות הכל היה אתמול יום מדהים, רק קיבלתי עוד הוכחות לכך שאני בדרך הנכונה ושאני הולכת לעשות משהו שעוד לא נראה כאן וכל כך בא לי כבר.
נראה לי שבגלל זה היה לי קשה כל כך בעבודה היום, אני כבר רוצה שלי, בלי חבורת אידיוטים עם אגואים,
רוצה שלי שלי שלי.
לפני 17 שנים. 26 באוקטובר 2007 בשעה 16:22
