רומא לא נבנתה ביום אחד

יכול להיות שאם הייתי קוראת את ההורוסקופ שלי היום הייתי מגלה שמדובר ביום אפוף נוסטלגיה.
אין לי מושג למה דווקא היום התחלתי להיזכר בדברים ובאנשים מהעבר אבל זה קרה ופתאום כל מיני אנשים שלא שמעתי מהם כבר שנים נזכרו בי.

אני גם מוצאת את עצמי יותר סלחנית לאחרונה ואם פעם הייתי מנתקת טלפון לחבר שנעלם לי לשנתיים, הפעם שמחתי ואפילו קבעתי לצהריים ודרינקים, בקיצור אני הולכת לפגוש את כולם.

והסבלנות הזו אין לי מושג מאיפה היא באה פתאום, אני שונאת לדבר בטלפון,
שעות חיממו לי את הטלפון היום, שעות! והייתי נחמדה, וקשובה לא' המבולבל והמתוסכל, ולכולם בכלל,
אשכרה מתבגרת.

ואז שידרו את עדי אשכנזי בדאנג'ן, אז קודם כל הצחיק אותי שבחרו את 009 כמייצג הקהילה, (מזל ששמו לו מסיכה), ואז בכלל נקרעתי כשהוא שיחק אותה מאסטר – אבל מהשנייה שהוא שם לה את האזיקים על הרגליים, פתאום הוצפתי בזיכרונות.
זכרתי את ההרגשה של המשקל על הרגל, הכיף כשזה על המגף, הריח של העור, התאורה של הנרות ומשם עלו וצפו עוד כל כך הרבה זיכרונות, מהפעם ההיא שעמוס החליט לסיים את הערב והדליק לנו את האורות באמצע השלישייה העליזה, את הימים הראשונים בדאנג'ן כשזיקית מתפקדת כשומרת ראש ואומרת לכולם לא לגעת, את ההתאהבות המטורפת שלא חוויתי לפני כן ולא חוויתי מאז, ועוד המון המון המון רגעים נפלאים.

היו לי באמת חיים מגניבים פעם,
לא נראה לי שאני אחזור למקומות הספציפיים הללו, פיזית ורוחנית כאחד,
אבל אני בהחלט מקווה שאלמנט החוויתיות המרגשת והעוצמתית יחזור שוב.
היה כיף להיזכר.