רומא לא נבנתה ביום אחד

הבוס שלי לקח אותי לשיחה השבוע ואמר שנראה לו שהגיע הזמן שאני אספר לצוות שאני עוזבת, שאם אני אדחה את הקץ הם יפגעו ויכעסו ומאחר ואנחנו בתקופת פריחה, חבל לפגום בזה.

זה די אבסורד שדווקא לקראת הסוף נוצרו כאלה קשרים ויש כאלה שמבקשים שאני אחליף משמרות כדי שנוכל לעבוד ביחד ופתאום הם נפתחים איתי ומספרים דברים אישיים, נוצרה סוף סוף אינטימיות ותחושת צוות אמיתית ואני עוזבת.

היום סיפרתי לאחד מהם, לזה שחייב להיות הראשון לדעת כי הוא זה שיפגע יותר מכולם.
פעם ראשונה בחיי ישב מולי גבר עם דמעות בעיניים והתחנן שאני לא אעזוב אותו, שהוא ידבר עם הבוסים שיעלו לי את המשכורת, מה שאני רוצה, רק שאני לא אעזוב.
היה ממש עצוב ומרגש,לא עד כדי כך שבא לי להשאר, אבל עצוב שמישהו נפגע ומרגש לדעת שאכפת לו ושאני משמעותית למישהו.