רומא לא נבנתה ביום אחד

מסתבר שכשאני באמת רוצה משהו, שום דבר לא יעצור אותי, וזה תמיד מפתיע אותי מחדש, הידיעה הזו שעד היום לא השגתי כי כנראה לא באמת רציתי.
ואני רציתי עכשיו תשובות, לא מסוגלת לחיות בחוסר ידיעה, אז התקשרתי שוב והפעם קיבלתי תשובות.

הבן אדם באמת בבלגנים עם עצמו ברמות קשות, והוא מוכשר מאד בלסבך את החיים שלו יותר ויותר, כך שחוץ מלהיות קרוע בין קריירות ובין יבשות, הוא גם קרוע בין שתי נשים שהוא לא אוהב אבל הן ממלאות את הפונקציה של להיות קרוע בין הצורך להיות לבד לבין אי היכולת להיות לבד בכלל.
ואז אני הגעתי ופתאום נולד הצורך להיות איתי, כנראה שזו הפונקציה של לברוח לארץ כדי להיות לבד אבל מצד שני הוא שוב צריך את הביחד.
התשובה הזו שלו שהוא לא עושה סקס לפני הופעה אבל הוא נורא רצה לבלות איתי, הדהימה אותי, כי זה משהו שעושים אולי, באמת אולי כשמתאהבים, בטח לא אחרי לילה של שכרות וקצת מגע.
תוך כדי שיחה הבנתי שהבן אדם חייב לייצר אינטימיות, אין אצלו סקס קליל וסתמי נטול דרמות.
הוא לעומת זאת היה בשוק לגלות שאני כבר יותר משנה בקשר עם אדם שאני לא יודעת עליו כלום וגם לא מעניין אותי, אנחנו לא מחליפים מילה כמעט חוץ מלקבוע מתי ובאיזו שעה מזדיינים.

בקיצור הוא מבולבל ולא רוצה לפגוע ומצד שני רוצה לחזור לגור כאן ולא יודע באמת מה הוא רוצה וככל שהשיחה התמשכה הבנתי שאני מטרים ספורים מלהכניס ראש בריא למיטה חולה.
סגרתי את השיחה כשהבהרתי לו שאם הוא מתקשר, זה רק בשביל משהו קליל וכיפי, שום דבר אחר.
מאז הוא לא התקשר ומצד אחד הוקל לי ואני מוצאת את עצמי מתפללת שהוא לא יתקשר.
ומצד שני יצר ההרס העצמי מקווה שהוא כן יתקשר.
בתכלס זה לא משנה אם אני אתקשר או הוא, תהיה לזה משמעות אחת בלבד – אני מוכנה להכנס לסמטוחה שלך, ואני כל כך לא רוצה את זה.
סך הכל רציתי משהו כיפי וחדש, לא מוכר ולא מחייב.

ואז נזכרתי במשהו שא' סיפר לי לא מזמן, על בחורה חדשה שהגיעה למקום וכל הבחורים נלחמו להשיג את מספר הטלפון שלה והיו ממש מריבות וברוגזים.
אחרי כמה ימים היא הגיעה שוב וכולם הסתכלו עליה בשוק, כי היא לא היתה כוסית על ולא בעלת נוכחות מדהימה ואיזה קסם שמפיל.
הם שברו את הראש למה הם נכנסו לכאלה מלחמות בינם לבין עצמם, גברים שמכירים כבר כל כך הרבה שנים, בגלל הבחורה הדי סתמית הזו ואז הם הבינו מה קרה, היא פשוט היתה חדשה, פנים לא מוכרים.

נראה לי שזה מה שקרה לי, הרי די ברור שהוא לא כזו מציאה גדולה, אני פשוט רציתי כל כך משהו חדש, ונראה לי שעכשיו, כשאוטוטו אני יוצאת מהשיגרה שלי, אני מתה מפחד, שלא יהיה לי את החדש שאני צריכה, כי יש בירוקרטיות בעסקים שמתעכבות ויש מצב שאני סתם אשב בבית כמה חודשים ואשקע בדיכאון במקום לעבור עיר, לפתוח עסק ושהכל סביבי יהיה חדש ולא מוכר.
וכנראה בגלל זה היה לי קשה לוותר עליו וכל כך התרגשתי והתלהבתי.
וזה מזכיר לי את התקופה הקודמת שהייתי מובטלת, היו הרבה חגיגות וכיף אמיתי, אבל גם בזבזתי המון זמן על אפסים שלולא הייתי משועממת וחסרת מסגרת ובעיקר חסרת הערכה עצמית, לא הייתי יורקת לכוון שלהם אפילו.

אז מרגיע לדעת שלא סתם חרבתי את נפשי וידעתי לעצור בזמן ולפענח את הסיבות,
אבל מצד שני אני מתחילה להבין עד כמה אני מפחדת ממה שיקרה עוד שלושה שבועות.