א' החליט שהיא אשתו לעתיד ושהגיע הזמן להכיר לה את המשפוחה, כלומר אותי ואת ג'.
מסכנה הבחורה, הם יוצאים רק יומיים וכבר נפלנו עליה, זוג המפלצות.
כל אחד מאיתנו בנפרד בסדר אבל ביחד אנחנו מתפקדים כמו מכונת ביצ'יות משומנת היטב, (האלילים שלנו הם שני הזקנים מהחבובות).
אפשר להוסיף לזה גם את העובדה שעברתי סוג של התמוטטות עצבים כמה שעות לפני המפגש, כשהמספרים קרסו לי במוח אחה"צ ורק אוזי הצליח להרגיע אבל אז הגיעה ההתמוטטות מההתמוטטות ובעיני א' להכיר לי את אשתו לעתיד ולהשקות אותי בחצי בקבוק טקילה, היה משום מה פתרון גאוני להתאוששות.
הוא סימס שלא עשינו יותר מדי פדיחות ושהיא הבינה שאנחנו מגוננים קצת, אני לא זוכרת הרבה, אני משערת שעשיתי הרבה רעש כי אני צרודה, אני משערת שצחקתי המון כי הלסת קצת כואבת, הרוב מעורפל, אבל אני זוכרת כמה דברים שמשמעותיים לי.
פעם ראשונה שראיתי אותו ביישן ונבוך והוא ממש חמוד כך.
היא מתוקה שבא לאכול אותה ומצליחה לעשות את זה במקביל להיותה אינטליגנטית וכוסית על ועושה רושם שהיא הרבה יותר בוגרת מהמפגרת שנאלצנו לסבול בשנים האחרונות.
אמרתי לג' שהגיע הזמן שאני והוא נתחיל לטפל בחיי האהבה שלנו, שזה לא יכול להיות ששנינו מחזיקים לו את הנר כל כך הרבה שנים והוא חוגג כל הזמן ושנינו בודדים.
ג' אמר שהוא כרגע צריך לעשות הרבה חושבים כי הוא מתחיל לפקפק בקיום צדדים חיוביים לאהבה, אני אמרתי שכנראה אני פשוט לא ראויה לה.
ואז הוא התחיל לצעוק עליי, שאני מבריקה וחזקה ויפה וזה מפחיד פחד מוות את רוב הגברים אבל שזה דבר טוב כי רק מי שבאמת שווה אותי יעשה את הצעד ושבתל אביב זה אחרת ויהיה אחרת ושאם אי פעם הוא ישמע אותי אומרת שוב שאני לא ראויה הוא יתלה אותי מהאוזניים.
הוא חזר שוב ושוב על כך שאני משדרת המון עוצמה ואני הסתכלתי על המתוקה החדשה והבנתי שזה בעצם מה שגברים מחפשים, את המתיקות הזו.
ונזכרתי באקס-דום המיתולוגי שאמר שזה לא פייר, שאני הורגת ברכות, שאי אפשר לכעוס עליי מרוב שאני מתוקה וקשה לו להעניש אותי.
ונזכרתי שכבר שנים אני לא יכולה להרשות לעצמי להוציא את המתיקות הזו וחבל.
נראה לי שאני כבר לא יודעת איך להוציא אותה.
קמתי לעוד חמרמורת וגעגועים לעיר שעדיין לא עזבתי.
שאלתי את עצמי מה אני אעשה בימי שישי בבוקר בלי הבורקס של משה ועניתי לי שיש מצב שאני ארזה.
חזרתי למספרים המתישים כשלפתע זה הכה בי, אחד החלומות הכי גדולים שלי עומדים להתגשם, אוטוטו תהיה לי FRONT PORCH! כזאת מהסרטים על דרום ארה"ב, עם אווירה של סוואנה ואני אשים שם כסא נדנדה וערסל ואולי יהיה לי ממש נעים,
ומתוק.
לפני 16 שנים. 13 באוגוסט 2008 בשעה 13:55