אני לא מבינה מה קורה לי, אני לא מבינה למה כל כך קשה לי, אולי שכחתי איך זה לעבור עיר, אולי שכחתי שאני בן אדם ושמותר לי להתפרק ולא להיות מסוגלת להתמודד, אולי אני סתם קונטרול פריק ואולי אני פשוט שוורה שלא בנויה לשינויים.
אני באמת לא בנויה לשינויים ומצד שני אני כל הזמן משנה את החיים שלי והפעם זה יותר מדי.
זה לא שאני רוצה לחזור אחורה, יש לי את היכולת הזו, שאני לא מבינה בעצמי איך אני עושה אותה, לחתוך ולא להתגעגע, לשעוט קדימה ולהשאיר את העבר מאחור, ובאמת תמיד כשאני מסתכלת אחורה העכשיו יותר טוב, אבל אני מרגישה שקשה לי מאד ואני לא יודעת איך להתמודד, אני מפחדת שאני משתגעת ואין לי כל כך עם מי לחלוק את זה, אני מרגישה שכולם סביבי בטוחים שאני משוגעת גם ככה ורק יהנהנו בהסכמה.
אני זקוקה לחברים שלי יותר מתמיד כרגע והם לא שם, לא כי הם מנייאקים או משהו כזה, פשוט קורה המון בחיים של כולם במקביל, אבל אני צריכה עכשיו וזה לא שם.
בדרך כלל יש לי פרופורציות, זה מה שקורה כשעוברים את כל מה שעברתי בחיים, אני כועסת על אנשים שמתפרקים משטויות, בגלל זה גם לא הלכתי לאזכרה שלה אתמול, אני עדיין כל כך כועסת.
ומצד שני אני מתביישת, שסך הכל קורים לי דברים ממש טובים ואני משום מה מתרסקת.
אני יודעת שאני אמורה ללמוד לנוח ולסלוח לעצמי ולוותר לי אבל אני לא ממש טובה בזה,
אז ממש ממש באסה לי כרגע.
לפני 16 שנים. 18 בספטמבר 2008 בשעה 6:32
