רומא לא נבנתה ביום אחד

יש דברים שאני שוכחת שאסור לי לעשות.
אולי אני פשוט אופטימית להחריד ואני מקווה שהחוויה תשתנה ואולי אני פשוט מפגרת.
מצד שני אני עושה את הטעויות האלה אחת לשנה בערך, טוב נו, חצי שנה, ויכול היה להיות הרבה יותר גרוע.

ההורים שלי התקשרו בבוקר אם בא לי לבוא איתם לחפש רהיטים בדרום תל אביב כי גם אני צריכה וחבל לנסוע בשתי מכוניות, זה הרגיש כל כך תמים וחסר סיכונים שהסכמתי, כי אתמול היה לי דווקא יום נחמד עם אמא שלי וחשבתי שהיא תתנהג בסדר.

זה התחיל כך לחלחל תוך כדי פלורנטין, כי יום שישי ואנשים יושבים בבתי קפה ופתאום קלטתי שכולם זוגות סביבי ואני המפגרת שמסתובבת עם אבא ואמא, אבל אמרתי לעצמי שלא נורא, אני לא אתפרק, זה לא שאני קונה רהיטים לבית, אני קונה לעסק ואני צריכה להיות גאה בעצמי וזה לא חשוב עם מי אני מסתובבת ונשמתי עמוק והכל בסדר.

לא מצאתי כלום אז נסענו לאכול ותוך כדי אכילה אמא שלי מציינת שבחוץ עומד בחור שנורא דומה לא' ומסתבר שזה בכלל היה הוא.
יצאתי אליו, הוא ישב עם זוגתו והם בדיוק דיברו על כך שיושבת שם מישהי שנורא דומה לי והיה צחוקים והם הצטרפו אלינו לשולחן והיה די נחמד רק שהתחושה הזו של - זה לא אמור להיות כך, אני ובן זוגי שיחיה אמורים לפגוש אותם לצהריים, לא אני וההורים שלי, התחושה הזו לא עזבה.
ואז השיפוצניק שלי התקשר, זה הגבר שבחיי נכון לעכשיו ואנחנו מדברים שמונה פעמים ביום והוא מזכיר לי שאני עושה משהו רציני וזה לא שאני חסרת חיים ושאני לא יכולה להרשות לעצמי להתבכיין על שטויות עכשיו כי צריך להזמין מנגנון לדלת, ושוב נרגעתי.
הזכרתי לעצמי שאוטוטו הכל יסתדר וגם אני אמצא את הזמן לרומנטיקה, את האיש לרומנטיקה, אבל זה לא יקרה בימי שישי בצהריים, כי אלה השעות שבהם אני אהיה עסוקה בלעשות הרבה כסף, אבל יהיה בסדר.

נפרדנו גם מהם וכולי הייתי ששון ושמחה לקראת המפגש עם השיפוצניק, רק שהפולניה החליטה פתאום שהיא חייבת גלידה וחייבת אייסברג! גם זה מקום של רומנטיקנים ידועים לשימצה והתחננתי שתוותר אבל היא לא הסכימה, אז סירבתי לצאת מהאוטו ואבא שלי במחאה איתי אז החזירה עמדה בחוץ וטפטפה שוקולד וקסיס ולא סתמה את הפה – הייתי צריכה לזהות את הרגע הזה שבו השתן עולה לה למוח והיא מרגישה בשליטה ועושה אך ורק מה שבא לה.

הגענו לחנות שלי ונכנסתי, היו לנו עוד כמה דברים לדבר עליהם חוץ מהמנגנון, בין השאר כסף – כסף שהיא לא נתנה לי, כסף שהיא סירבה אפילו לחתום לי ערבות עליו כך שזה העולם שאין לה כניסה אליו בשום פנים ואופן והמצפון שלי נקי לחלוטין.
אבל תוך כדי שאנחנו מדברים היא נכנסה והתערבה בשיחה ובכל מיני דברים שאסור לה ואני רציתי לרצוח אותה.

אמנם נהרס לי המצב רוח ליום אחד אבל זה יעבור מחר והיא שוב תאלץ לשמור מרחק עד שהשכל שלי שוב יימס.
למזלי נזכרתי שהבלוג הזה הוא כאן בשבילי, בשביל לפרוק את הדברים האלה, שמעניינים רק אותי ומשום מה עוד כמה אנשים.