רומא לא נבנתה ביום אחד

אתמול התקשר אלי מכר וביקש שאעשה לו טובה כלשהי. מבחינתו זו סתם טובה, מבחינתי זו היתה ההזדמנות להגשים פנטזיה של המון שנים אבל נאלצתי לסרב, בגלל העסק.
אני חושבת שהוא הבין מהקול שלי עד כמה היה לי קשה לסרב אבל הוא מבין, גם לו יש עסק, הוא כבר בשגשוג ובפריחה אבל עדיין זוכר איך זה היה בהתחלה. הוא ניחם אותי שלא נורא ושתהיה פעם אחרת אבל זו הפעם שרציתי והמחיר שאני משלמת הולך ונהיה יותר ויותר כבד.

אני חושבת על האליל שלי, נראה לי שלרוב האנשים יש איזה אליל מקצועי, כמו דה נירו לשחקנים, גם לי יש סוג של אי שם בארץ אחרת ואני חושבת עליו כל הזמן.
חבר אמר לי שאני צריכה לכתוב לו, להתייעץ איתו אבל זה נראה לי דבילי ולמצוא את הכתובת בכלל נראה לי בלתי אפשרי אבל השבוע נשברתי ושלחתי מייל למישהו שקשור למישהו שקשור למישהו שקשור אליו.
והוא ענה לי, תוך יומיים, הוא ולא מזכירה ולא יחצ"ן, כתב מהלב, דיבר על כמה קשה בארץ והציע אופציות נוספות והזכיר לי בעיקר למה אני עושה את זה.

אז אני אומרת לעצמי שאם האליל מראש האימפריה שלו מצא את הזמן להעניק לי ולעסק שלי, כנראה שגם אני יכולה לשים את הפנטזיות בצד ולהתרכז במה שחשוב עכשיו, בעתיד שלי, גם אם המחיר כרגע כואב יותר ויותר.
אוףףףף זה יכול היה להיות כזה לילה מושלם...