רומא לא נבנתה ביום אחד

אני מפחדת לכתוב את המילים האלה, כי אני חוששת שברגע שהן יהיו כתובות או שהן יהפכו לעוד פוסט ממיליונים שאני כותבת, העוצמה של הרגע הזה תיעלם ואני לא רוצה, אני רוצה שהרגע הזה לא יישכח לעולם, הרגע שהפכתי לאדם אחר ואני רוצה לשמר את האדם האחר הזה.
אבל אני עדיין אני ואני שאני כותבת, תמיד.

משהו בבטן הציק לי באותו יום בטירוף, חשבתי שזו תחושת הפספוס של מה שרציתי לעשות אבל כנראה שזה היה הרבה יותר, נכנסתי לסוג של אטרף ובחמש דקות החלטתי שאני יוצאת, עוזבת את העבודה ויוצאת לחגוג, קיוויתי אולי להרגיש בן אדם, להרגיש אחרת.

אוזי הוריד אותי בפתח ביתו של א' וביקש שאני לא אתן לאף אחד להרוס לי את הערב הזה, בייחוד לא לעצמי, מדהים איך שהוא מכיר אותי.
בתכלס, אם כל אחד אחר היה מספר לי על הערב הזה, הייתי אומרת שהוא דפוק כי זה נשמע כמו ערב מוצלח ביותר.

לא' יש חברה חדשה והיא נכנסה לתפקיד של "להתחנף לאחות הגדולה" בשיא הרצינות כך שמתחילת הערב היו רק עידודים ופינוקים ומחמאות, נעים בהחלט.
מישהו כנראה אמר לברמן החדש שאני אישיות חשובה כי הוא התחיל להשקות אותי במרץ וכל פעם קרא לי, נהנה לגלגל את השם שלי בפה שלו, שולח לי צ'ייסרים על ימין ועל שמאל, נעים בהחלט.
איזה בחור שאני לא מכירה ניגש והציג את עצמו, דיברנו קצת ובכל פעם שיצאתי לשירותים או לסיגריה הוא היה על סף דמעות ולא שחרר את היד, גם, נעים בהחלט.
בחורה שחשבתי תמיד שהיא לא סובלת אותי ניגשה ואמרה שאני נראית כמו אלילה. שאני אחזור על עצמי? כן, נעים בהחלט.

אבל אני לא נהניתי, כי אני נעדרת, סוג של קיום ללא קיום.

ואז נכנס איש הפנטזיה והאובססיה, לא הייתי ערוכה לזה בכלל.
הוא היה נחמד וחייכן אבל לראשונה מזה ארבע שנים הוא לא באמת הסתכל עליי, הייתי משהו שהוא ויתר עליו וסתם נחמד לו לראות ולומר שלום. וזה כאב, כי אף אחד לא אשם בזה, רק אני, שלא נותנת להתקרב ולמה שאיש כל כך חתיך-מוכשר-מצליח-מפורסם-נשיםנופלותלרגליו יילחם על מישהי לא זמינה כשיש כל כך הרבה זמינות?

ואז הגיע עוד מישהו, שתמיד עשה לי כיף ונחמד והפעם הוא היה רע, הוא זיהה את החולשה שלי והוא התענג עליה, שלף את כל החיצים האפשריים והעיניים שלו נצצו כשהוא אמר "את חלשה עכשיו נכון?!"
הוא גם גנב לי את הסיגריות בסוף הלילה וזה בכלל היה שיא השיאים.

ואז עוד בחור ניגש אליי והציג את עצמו, הוא היה חמוד לאללה וחשבתי שמתאים לי להתנשק איתו ודיברנו קצת ואז הוא התחיל לדבר איתי על מישהי שעמדה שם ואיזה כוסית עולם היא ואני לא הבנתי את זה, למה הוא עשה את זה.

הלכתי לישון עם תחושה של גועל וקמתי לבוקר עוד יותר מגעיל.
שעות חיבקתי את האסלה והקאתי את נשמתי כשברקע החברה החדשה של א' גומרת בקולי קולות.
כל הזמן חשבתי שאני לא צריכה את זה עכשיו, זה דבר אחד לדעת שכולם מזדיינים חוץ ממך אבל לשמוע את זה בלייב ממש עושה רע.

ההורים שלי היו באזור ובאו לאסוף אותי, די שמחתי לברוח מכל הסקס של מישהו אחר אבל לא ממש בא לי על ההורים שלי.
הלכנו לאכול ואבא שלי קרקר סביבי, הזמין לי כל דבר אפשרי בתפריט וכל הזמן בדק שאני בסדר וחיבק אותי וזה היה הדבר הכי נעים שקרה לי בכל החג הזה.

חזרתי לישון, שמתי שעון כדי לקום אחרי שעתיים ולחזור לעבודה כי לא הספקתי כלום והתעוררתי עם הבנה.
אני נעדרת מהעולם הזה ומפספסת ומהצד חיה חיים של אנשים אחרים כי אני הפכתי להיות אדם מחיק.
ומהרגע שהפכתי להיות מחיקה אפשרתי לכולם למחוק אותי ומאותו הרגע הכל הדרדר וכל האסונות קרו.
התעוררתי עם ההבנה שמשהו מת אצלי, נתקע ומחק אותי לפני שמונה שנים, ביום שהבעל עזב ואני מעולם לא כעסתי עליו, הוצאתי עליו, מעולם לא נלחמתי על זכות קיומי, כי לא היה לי מול מי, הוא פשוט נעלם ואני נעלמתי איתו.

התחלתי להריץ חיפושים ולהפעיל קשרים, חשבתי שזה ייקח כמה ימים אבל תוך חמש דקות הופיעה במייל שלי כתובת המייל שלו. שחור על גבי לבן, השם הזה שאני בורחת ממנו, השם שהיה פעם שלי.
כתבתי וכתבתי, את כל החרא שהוא עשה לי, שאלתי איך אפשר לעשות כזה דבר, למחוק בן אדם שהיה כל החיים שלך ככה בשניות? איך אפשר להיות רע ואכזרי כל כך כלפי בן אדם שבמשך שנים היה הכל בשבילך? הקאתי את כל מה שישב בבטן שמונה שנים ואפילו לא ידעתי.
ושלחתי.

ברור לי שאני לא אקבל תשובה לעולם אבל לא היה ברור לי מה זה יעשה לי.
הרגשתי כאילו הסרתי גידול מהלב, המוח והמעיים ביחד ושלחתי אותו אליו.
וקמתי בן אדם אחר.
אני לא יכולה להסביר את זה, אין לי מילים לתאר את התחושה הזו, דווקא אני שמילים הן לחם חוקי.
אבל זה לא משנה, העיקר שאני אחרת, נטולת המשקל הזה, אופטימית, מחוייכת, מפוייסת, שלמה.
ובעיקר, קיימת.