רומא לא נבנתה ביום אחד

פעם, לפני מיליון שנה בערך, ישבתי בגינה שלי ושל האקס בעל יחד עם חברה רווקה.
היא קיטרה על איזה בחור ואמרה שהיא כל כך רוצה להיות כבר במקום הרגוע הזה שלי,
ואני אמרתי לה שאני מקנאת בה על כך שההתאהבות הענקית הזו וכל ההתרגשות עדיין לפניה.

מאז עברו כל כך הרבה מים בנהר והחיים שלי עברו כל כך הרבה תהפוכות שבאמת שאם מישהו היה מספר לי,
לא הייתי מאמינה.
הבוקר קיבלתי מיילים עמוסי תמונות שלה ושל התינוק, של המשפחה הקטנה שהיא בונה בשנים האחרונות.
ואני עדיין זוכרת את הרגע ההוא, שהרגשתי שכבר הכל אבוד וידוע מראש וקינאתי בה.
היום אני שמחה להיות במקום שלי, בהתרגשות של לפני, הידיעה שהכל עדיין לא ידוע
וזה די מדהים שאני מרגישה ככה,
אבל אני אפילו קצת מרחמת על אנשים שכבר שם.

עוד שלושה שבועות יתחילו חיים חדשים שוב,
מה שמרגיע זו הידיעה שגם אם לא יסתדר, תמיד אפשר לקום וללכת.
נראה לי שבאופן רשמי וחוקי אפשר להגדיר אותי כבעלת פוביית מחויבות.
אבל אני בסדר עם זה.

רק שכל הבלגן המשפטי הזה ירד לי מהוריד ואני אוכל להיות שם, ברגע המרגש ההוא, במיליון אחוז.