רומא לא נבנתה ביום אחד

כל כך נמאס לי להיות השפחה של הגוף העייף והמותש הזה, יכול להיות שזה רק מצב זמני ושכל העייפות מכל השנה האחרונה פתאום יוצאת לה?

סוף סוף יש לי סוג של חופש, בראש הכוונה, ואני רוצה להנות מזה אבל כל מה שמעניין אותי זה לישון.
נמאס לי.

התחלתי אתמול בניסוי, אני מקווה שזה יוכיח את עצמו, ואני מדברת על משהו שאמור להחזיק לטווח של שנים ולא רק כמה שבועות.
עשיתי פעם איזה קורס, נראה לי שכתבתי עליו כמה וכמה פעמים, מדובר בקורס שמלמד שיטות של יצירה, לא במובן הטכני אלא במובן המחשבתי.
יום אחד אני אמצא איזו ניירת ואני אוכל לפרסם כאן את השם, כי מי שעוסק ביצירה חייב אותו, אבל בעיני זה היה גם קורס לחיים.
בכל אופן הרעיון העיקרי הוא שאם אתה תקוע, להתחיל תהליך הפוך לחלוטין ממה שאתה מכיר, גם אם הוא נוגד כל הגיון אפשרי, פשוט ללכת על זה.
אני יודעת שזה נשמע קל אבל זה הדבר הכי קשה בעולם.
מצד שני, ברגע שאתה מצליח, זה פותח אינספור אפשרויות ויוצאים ממך דברים מדהימים.

אז החלטתי לעשות את הצעד הכי לא הגיוני בקריירה שלי וללכת אחורה מיליון שנות אור ולהתחיל מהתחלה אבל במקום אחר לגמרי.
הבעיה הכי גדולה היא ללמוד לוותר על האגו, ללמוד הרבה מאד צניעות ולסגל עוד יותר סבלנות, וזה לא פשוט.
אבל אתמול, כשקיבלתי את הצ'ק הכי שמן שקיבלתי אי פעם וכל מה שיכולתי לחשוב עליו הוא שהמחיר ממש ממש לא היה שווה את זה, יותר גרוע מזה, אני מרגישה שאני אשלם על כך עוד הרבה זמן.
אתמול הבנתי שאני עושה את הצעד הנכון.

רק שתעבור כבר התשישות הזו.