לפני 14 שנים. 17 בינואר 2010 בשעה 23:29
הוא יושב מולנו ודופק נאום, את אותו הנאום שאני עשיתי לפני כמה שבועות לעובדים שלי ועכשיו אני הביזונית, הטירונית – ולא אכפת לי.
הוא מדבר על התשוקה למקצוע, מילה במילה כפי שאני אמרתי – ולא אכפת לי.
התשוקה היחידה שיש לי כרגע היא לתשוקה עצמה, אם זה לחיים, לגבר, לעצמי, רק לא למקצוע.
ואלוהים עדי ששנים היתה לי תשוקה אך ורק למקצוע, מותר לי קצת חופש.
יומיים של שינה רצופה, 12 שעות – לא קרה לי כבר שנים.
יומיים שלמים עם חברים שלא נותנים לי להזיז אצבע ורק שאנוח ואתפנק.
יומיים שלמים של אוכל טוב, יינות נהדרים, קפה משובח ושיחות כיפיות כאלה שלא היו כבר הרבה זמן.
יומיים שלמים בלי טלפונים ולחץ ודרישות וניג'וסים.
לראשונה מזה המון המון זמן שאני עירנית וחיונית ושמחה, סתם שמחה.
סוף סוף.
