לפני 14 שנים. 19 במאי 2010 בשעה 9:12
כמו פאזל שפתאום כל חלק נכנס בשיא הטבעיות למקום שלו, אני מקבלת שקט.
מצד אחד אני צריכה להזכיר לעצמי בכל רגע מחדש את פרטי התוכנית כדי לא להתעסק בשטויות ולא לפספס את מה שחשוב.
ומצד שני הכל הופך לחלק וברור וכל פינה בה אני נערכת להתגוננות, מתקבלת בצורה כל כך פשוטה ונעימה, שאני מופתעת מחדש לפחות
שמונה פעמים ביום.
ואני לא מדברת רק על המשפחה והחברים, גם בעבודה, פתאום אני נתקלת בכאלה תגובות מפתיעות, מהאנשים הכי לא צפויים.
אני מרגישה שאני חוזרת לנשום.
אני וא' מנסים להזכר מה היה ביום הולדת הקודם, איך חגגתי ועם מי ועולים זכרונות קשים.
והשנה, לא היו אטרפים מצד אחד וגם לא היה איכסה מצד שני, היתה שלווה, של תחילת דרך בטוחה ונכונה.
וברור לי, שיום הולדת 40 יהיה שיא השיאים, ואני כבר מחכה להיות שם בעיצומו של התהליך הזה.
