רומא לא נבנתה ביום אחד

אוף החרמנות הזו של החודש האחרון, זה כבר בלתי נסבל.
שיא השיאים היה להתעורר מחלום בו אני יורדת לאקס-דום.
זה מדהים איך המוח זוכר את הפרטים הכי קטנים, בריח, בקפלי העור, בטעם.
אפילו המשפטים, ולא, זה לא מהסוג הסקסי, יותר - "קוקי, לא אמרנו שאת גוזרת ציפורניים?" - אחרי שהייתי דוחפת לו אצבעות לתחת.

זה היה כל כך אמיתי שרק כשהתעוררתי והסתכלתי על הציפורניים שנגזזות בקפידה כל שבוע, (בגלל העבודה), שהבנתי שזה היה חלום.
אני רוצה לחזור להשתרלל ואין לי מושג איך עושים את זה.

יש בחור בפלורנטין שמסתובב עירום.
לא חושבת שהייתי מזהה אותו עם בגדים.
הוא ניסה לדבר איתי פעם אבל הבן אדם הזוי וחי בסרט, רק בא לומר לו שישתוק וימשיך להיות חתיך.
והבוקר שוב ראיתי אותו, חלף מהר מידי, רציתי לצעוק - תביא להסתכל, לגעת, עור שזוף, שרירים, זיעה...
גבר...

ג'יזס, זה לא יכול להמשיך כך.
אבל לא, זו לא הזמנה לאף אחד מהקוראים, ממש ממש לא.