רומא לא נבנתה ביום אחד

החברה הכי טובה שלי התחתנה היום עם חלאת המין האנושי.
זה קטע מטורף כי אני רגילה למות על הבעלים של החברות שלי, באמת שיש להן טעם טוב אבל כאן,
הכי טובה,
הכי נפלה.
אולי זה באמת מסע שהיא צריכה לעבור כדי למצוא את מה שטוב לה,
מצד שני מי אני שמבינה בכלל בזוגיות נכונה,
אי אפשר לדעת באמת מה קורה בין בני זוג,
אף פעם.

אז נאלצתי לשתות שתי כוסות יין וארבעה קוקטיילים כדי לשחק אותה מאושרת ולפזז על רחבת הריקודים כאילו אין מחר.
וכל הזמן הזה זימזם לי הניג'וס הזה של שתי הקרציות הזקנות ונטולות החיים שקוראים לעצמם מאסטר והפכו אותי לאלכוהוליסטית ומדדו לי כל שוט.

תוך כדי החתונה טיפלתי במשבר רציני בין זוג אחר,
עשיתי שמוזינג למשפחה,
חינכתי את הדיג'יי שאני רוקדת רק מוזיקה שחורה ושאם הוא רוצה אותי שם שיטפל בעניין כראוי,
ובסוף הערב גם נתתי צומי טלפוני לחבר שסבא שלו נפטר.
אני בהחלט יודעת טו הולד מיי ליקר ועדיין,
הקולות האלה גורמים לי להרגיש כל כך מלוכלכת,
ולמה?
כי הם מאבדים שליטה אחרי כוס בירה שחורה?

הם יצאו מהראש בקרוב,
בי נשבעתי.