רומא לא נבנתה ביום אחד

אני כביכול בחופש עכשיו כי אני צריכה לקפוץ רק כמה שעות לעבודה בכל יום עד שאני אשתעבד רשמית וסופית בשבוע הבא.
אני לא ממש יודעת להיות בחופש אבל אני מנסה לא לרכז הכל סביב סידורים ופגישות וריצות ולוקחת כל יום כמה סרטים בדיוידי ונרדמת קצת במרפסת אחרי שאני צופה בשקיעות,
שנים לא ראיתי שקיעות.

ראיתי השבוע את "בליפ" ואני ממליצה מאד, בייחוד למי שמפחד מקוואנטים יותר מאשר משולטים מתעללים.
הדיון לגבי שליטה בזמן השאיר אותי עם הרבה מחשבות.
הרבה יותר קל לקבל את העובדה שאתה יכול לשלוט בהווה ובעתיד שלך,
העבר זה כבר משהו אחר.

העבר שלי רודף אחרי די הרבה לאחרונה.
הזכרונות מאיטליה בביקור האחרון,
האקס המיתולוגי שמופיע כל עשר דקות בטלויזיה,
פתיחת הפצעים שבכלוב,
החל בזוג שרלטנים מניפולטיביים וכלה כמובן באונס.

לא יודעת אם הייתי משנה אותו,
יש לי נטייה למחוק את העבר וגם זה נראה לי לא בריא.
לייפות אותו בכלל לא לעניין...
אז איך שולטים בעבר?

אולי אם משתמשים בו ככלי שחוזרים אליו כל פעם ויוצרים ממנו דברים חדשים.
GIVEN THE CHOICE...
לא נראה לי שהייתי חוזרת לשם ומשנה בפועל משהו,
למרות כל הכאב שהייתי חוסכת מעצמי.
אולי זה מזוכיזם, אולי זו בגרות.