רומא לא נבנתה ביום אחד

אני עובדת 15 שעות ביום וכיף לי ואני ממוטטת.
מרוב שכואב כבר לא מרגישים את הכאב,
אבל לא אכפת לי.

מוזר להכנס לכאן ולראות שחלפו כל כך הרבה שעות וכל כך הרבה מילים.
ואני,
נגמרו לי המילים,
המחשבות,
אופוריה וורקוהולית.

הרכש מנג'ס,
מתבכיין שאין לי זמן אליו אבל אם הבחירה היא בין סקס לשינה,
אני בוחרת בשינה.
היום הוא ביקש להפגש ורק לדבר,
למי יש כוח לדבר?
ולמה בדיוק שאני אחזיק כזה רכש כדי לדבר?

אני הופכת לגבר ממוצע,
זה מפחיד.

לילה טוב.