רומא לא נבנתה ביום אחד

יש משהו מאד משעשע בלהיכנס לחיים של אנשים שחושבים שהם יודעים הכל, שהם הבינו כבר הכל.
בייחוד כשאני זו שמרגישה כמו צ'ק בלי כיסוי רוב הזמן.
אבל יש לי את הפור הזה של הגיל והניסיון ו...בדס"מ.

כן, לא חשבתי שזה יצוץ בכלל במקום הזה אבל איכשהו דווקא הניסיון שלי בתחום פתר לי השבוע ספק קטנטן שדי עצבן.
אני מבלה כחמש עשרה שעות ביום עם בן אדם שמגדיר את עצמו כ"פרימיטיבי מההרים" אבל תמיד מוסיף במין חיוך-זן-בודהיזמי "רק אל תשכחי שבהרים יש קליטה..."
בימים הראשונים האמנתי לו, כי הוא בא עם המון קרדיט, כל מיני אנשים מדברים על איך בחור כל כך צעיר הגיע להבנות פילוסופיות עמוקות בגיל הזה, אחרי כמה ימים גיליתי שהם מעריכים למעשה את היכולת שלו לעשות הרבה כסף.
הוא ללא ספק איש עסקים חכם.
אין לו מושג בתחום שבו אני עוסקת, הוא אפילו משוויץ בזה, יעני צנוע – "את הכישרון, אני לא מבין בזה כלום, אני בחור פרימיטיבי מההרים, כל הדברים שאת עושה נראים לי פלצנים, אבל אנשים משלמים וזה מה שחשוב".

מדי פעם אוחזת אותו רוח שטות ואז הוא עושה לנו סטנדאפ וחיקויים של לקוחות וכשהוא הסתלבט על חבורת רווקות תל אביביות שהגיעו ודיברו איתו ב"כזה כאילו" התחיל לכרסם בי הספק.
הרי מאז שנות התשעים אף בחורה בת שלושים לא אומרת "כזה כאילו" (אם היא תל אביבית) ולכן רוב הסיכויים שהוא בכלל לא דיבר איתן, הוא כנראה ראה אותן מהצד מדברות ובגלל שהוא מעולם לא נחשף באמת לעולם שהוא מגדיר כפלצני, הוא פסל אותן מראש והניח על סמך איזו תוכנית טלוויזיה שהוא ראה פעם שככה הן מדברות.
התחלתי לחשוב שאולי הוא הגיע לכל מיני "הבנות פילוסופיות" על סמך החלטה אקראית או תרבותית שלו מבלי לבדוק תרבויות אחרות, הוא פסל מראש.

מצד שני, אני באמת מסמפטת אותו ויש בינינו סוג של הבנה שבשתיקה, כשאני מדברת הוא מחייך מין חיוך כזה שאומר שהוא מבין בדיוק על מה אני מדברת ומאשר לי בד"כ כל דבר שאני מבקשת.
ומצד שלישי הוא שותק יותר מדי ונכון שאומרים שסייג לחוכמה שתיקה אבל כולנו מכירים אנשים שהרסו לעצמם את האימאג' הזה בשנייה שהם פתחו את הפה, אז אולי זו טקטיקה של הלוק הנזירי-זן-בודהיזמי החדש?

בקיצור, לפני יומיים הוא וחבר שלו הצהירו בפני שהאידיאל שלהם הוא בחורה דתייה ושהם ישמחו יום אחד למצוא כלה שכזו.
לקח לי זמן להבין שהם קיוו שאני אתעצבן, בהיותי חילונית כופרת, הם הוסיפו שהנשים הדתיות "טובות יותר".
שוב נתתי את הקרדיט הזה וחיכיתי לתיאוריה שתפיל אותי מהרצפה ותגרום לי לרוץ אל הרבי הקרוב, אז ביקשתי הסברים ופרשנות.
תוך כדי שיחה הבנתי שהם חושבים שמבחינתם זו תשובה שלא דורשת הסברים כי הם כאלה חכמים שהם הגיעו למסקנה הזו ואני פשוט אמורה להתעצבן או לקבל את התורה מסיני.
אבל הצקתי, ודרשתי להגיע לעומק העניין.
הם דיברו במושגים מאד כלליים של מוסר וערכים חברתיים אבל לא הצליחו לפרט מה זה מוסר בעיניהם, רק שהמתנחלות "יש להן את זה והכי הרבה".
שאלתי אם הורים שמחנכים ילדים קטנים לזרוק אבנים על הכפר הערבי שמעבר לכביש הם מוסריים והם ענו שבמצב של מלחמה הכל לגיטימי ושזה לא קשור למוסר.
ניסיתי לרדת יותר לשורש הבעיה ולרדת לפרטים כמו מה זה מוסר בעיניהם ביום יום – מעשים טובים? קיום מצוות?
הם די התבלבלו וענו כל מיני דברים שלא קשורים לכלום והסתבכו עם עצמם עד שהגאון הפיננסי-פילוסופי אמר שהשיחה הזו מעצבנת אותו ושאי אפשר להגיע איתי לשומקום ופרש.
אחרי חמש דקות הוא חזר עם דוס שהוא שלף מהרחוב, שיסביר לי.
הדוס שאל אותי מה הבעיה והסברתי לו שבעיני אין דבר כזה חילונית טובה או רעה כמו שאין דתייה טובה או רעה, שכל אדם שונה מחברו ושלכל אחד יש את חוקי המוסר שלו ושזה לא קשור לדת או לאמונה, אולי אפילו להפך, שאדם שלא חי לפי חוקים כתובים מראש בודק את הערכים שלו ובוחן אותם כל יום מחדש.
הדוס הסתכל על שני הבחורים ואמר להם "זוג מפגרים! היא צודקת!"
הוא התחיל לספר על דברים מכוערים שקורים אצל הדתיים והסביר שבגלל שזו חברה סגורה הדברים האלה לא יוצאים החוצה ולחילונים או למסורתיים יש איזה רעיון מעוות לגבי מה זה להיות דתי.
הוא סיכם את זה ב"אצל כולם יש חארות, שרמוטות ונשמות טהורות, אנחנו פשוט מסתירים את זה טוב".

הגאון יצא לפינת המדיטציה שלו כדי לחשוב, הוא יושב שם כמה שעות ביום ובוהה ואסור לאף אחד להפריע לו.
חשבתי שבזאת הסתיים הדיון אבל הוא חזר אחרי חצי שעה ואמר לי שיש לו את הדוגמא המושלמת בשבילי לדבר שבעיניו נחשב כלא מוסרי.

"נניח שאני שוכב עם חברה שלי ותוך כדי מחרבן לה על הפרצוף ולא רק שאני נהנה מזה – גם היא נהנית מזה והכל נעשה בין שני אנשים מבוגרים ובהסכמה ושנינו אוהבים את זה!"
הוא חיכה לפרצוף מזועזע ואני רק עניתי "נו נניח, מה לא מוסרי בזה?"

הוא נעשה אדום והתחיל לצעוק שאסור לעשות דברים כאלה, שזה נגד הטבע ושזה לא מוסרי.
מאחר ולא זכור לי שכתוב איפשהו "לא תחרבן על זוגתך" לא הצלחתי להבין מה נגד הטבע כאן והוא רק המשיך להתעצבן וסינן "זה חולני!"
הסברתי לו שלגיטימי שהוא יחשוב שזה חולני כי לכל אחד יש את הקו האדום שלו אבל זאת החלטה אינדיבידואלית ולא אוניברסאלית, אין כאן שום קשר למוסר, כי הוא לא פוגע ככה באף אחד.
פעם ראשונה שהוא הסתכל עליי במין הקלה כזאת, כאילו פתאום הוא הבין שזה בסדר ושהוא לא צריך לכעוס על עצמו כל כך, ואז הוא ברח משם כל עוד נפשו בו.


ישבתי עם א' היום בבית קפה וסיפרתי לו על זה,
הוא נקרע מצחוק,
"את קולטת כמה זמן הוא מחזיק את זה בבטן ומתייסר? ועל מי הוא נפל בסוף...היית צריכה לספר לו כמה האקס הטלוויזיוני שלך אוהב לשחק בקקי, עוד היית מקבלת העלאה במשכורת"


כנראה שלפעמים זה בסדר להסתובב בתחושה שאתה צ'ק בלי כיסוי.