רומא לא נבנתה ביום אחד

דיברנו על הזרעים הטובים שבי,
לשניה קפץ לי לראש "זרעים של מסטיק"
אבל זה לא התאים לי באמת.
לא יכולה לחשוב על עצמי כבעלת זרעים,
אלא כבעלת גרעין.

עצמתי עיניים והכל היה שחור,
הוא הניח את היד על הבטן שלי ופתאום מכה כזאת של אדום חזק.
היה לי מנדלברוט שחור בבטן וסביבו המון המון צבעים.
ואז גלים של סגולים וורודים חזקים,
כנראה שזה מה שנוצר מהאינטרקציה ביננו.

הוא שאל אם אני חושבת שאני יכולה לתת למנדלברוט לנסות להתערבב עם צבעים אחרים והניח את היד על הלב שלי.
המנדלברוט הפך לסגול.
התחיל לכאוב לי, כאב מעצבן כמו בבדיקת אקו לב,
המנדלברוט הפך מסגול לשחור ולהפך.
איבדתי את הסבלנות והציק לי,
ביקשתי להפסיק.
אמרתי לו שלפעמים הוא שחור ולפעמים הוא סגול וזה מספיק לי.
השיפוצניק חייך את החיוך החם שלו ואמר שנכון, שזה בסדר.

דיברנו קצת על המפגש הערב,
על ניו יורק שכל הזמן צצה לי בין צבע לצבע,
על הסתיו,
על שחרור,
יצירתיות.
הוא ביקש שאני אתלבש חם ובמיוחד אחמם את אזור הלב.
עדיין כואב לי שם,
אבל תמיד נעים לי אחרי שהוא הולך.