רומא לא נבנתה ביום אחד

א' הגיע לבקר, אין לו מושג מה עובר עליי בימים האחרונים כי לא יצא לדבר.
הוא הביא עוגת שוקולד ודיברנו שיחה נינוחה כזו ולאט לאט הטונים עלו והאמוציות יצאו ופתאום התפרקתי והכל נשפך ממני, כל הג'יפה וכל הבכי.

הוא הביא לי טישו וחיבק אותי וסתם ישבנו מחובקים איזו חצי שעה עד שנרגעתי.
אחר כך ליוויתי אותו לאוטו וכבר הוצאתי את הג'ינג'ית לטיול.

לא ירדנו לפארק כי בוץ ורחוק מדי וגשום מדי אז טיילנו בשכונה.
נשמתי עמוק עמוק את האויר הצלול הזה ונזכרתי שאני גרה בשכונה הכי יפה בירושלים.
מרוב שעבדתי עוד לא יצא לי בכלל להכיר אותה ממש מאז שעברנו לכאן.
נזכרתי גם בפוסט שלי מחנוכה שעבר על הטיול שעשיתי כאן עם אמא שלי, לא חלמתי אפילו לגור כאן בתקופה הזאת.
והשנה גם לי תהיה חנוכיה בחלון ויהיו לי ולג'ינג'ית טיולים כיפיים בלילה אם אני אמצא עבודה עם שעות נורמליות.

וסוף סוף הלב שלי נרגע והרגשתי שיהיה יותר טוב בקרוב.