רומא לא נבנתה ביום אחד

אנחנו יושבים על המזרנים ואני מוצאת את עצמי מדברת על הילדות וההורים ומשחזרת טיפולים של שנים ואני שמה ברקס וצועקת "סטופ!"
אני מסבירה לו שאני לא רוצה, כי להתמודד עם השאלות של "ואיך את מרגישה עם זה?" וכל השאר ולמה/איך/מאיפה כבר לא מעניין אותי ואם היה מעניין אותי הייתי הולכת לפסיכולוג,
מיציתי.
אני מסבירה לו שאני לא קונה את הגופנפש הזה, לא מהבחינה שאני לא מאמינה שיש קשר, ברור לי שאני סומטית לחלוטין אבל אני מעדיפה לחיות באי הידיעה שלי ובהפרדה הזו.
הוא לא כל כך מבין למה אני מתכוונת ואני נותנת לו דוגמא את הקטע עם הצבעים,
שיכול להיות שכשהוא נוגע לי בבטן ומבקש שאני אסתכל פנימה, אני BEING הפולניה שאני, זו שרוצה שכולם יהיו מרוצים, פשוט רואה צבעים, כי ככה הוא מצפה ממני ואני לא רוצה לאכזב אותו.
ואז אני לא נאמנה לעצמי.

הוא מחייך חיוך קטן ונראה לי שהוא מרוצה, (הפולניה מאושרת), אז אני ממשיכה.
אני כן מאמינה שיש לו כלים לרפא את הגוף שלי ודרך זאת אולי גם להשפיע על הנפש, אבל רק אם אני לא מודעת לכך.
אני בן אדם שלא מחובר לעצמו בשיט ואין מצב שאני אשתנה, אלא אם מישהו ישנה אותי בלי שאני אהיה מודעת לכך.
אז אם הוא מוכן לזה, הוא מוזמן לגעת בי ולדקור אותי אבל להניח לי לנפשי תוך כדי, לא רוצה לדבר כרגע עם אף אחד.
אני נשכבת על הבטן ומנסה לחשוב על מה פולניה גאה יכולה לפנטז ברגעים כאלה שגבר נוגע בה אבל אין בזה שום דבר מיני וכל מה שקופץ לי לראש זה שניצל ואני זורמת עם הרעיון.

אחרי שהוא הולך אני גאה בעצמי לראשונה מזה הרבה זמן.
אולי אני לא האידאל של ההילרים אבל הייתי נאמנה היום למי שאני.
גם השיחה עם אחותי לפני כן, מצד אחד על הבית שגדלנו בו ואיזו השפעה יש לכך, ואם אני זקוקה לטיפול או לא ומצד שני, ההבנה הזו שבתכלס כלום לא קרה, וכלום לא נורא כל כך מעבר לבדידות הקשה ובאמת אי אפשר לדעת מה יקרה ויש בזה גם הקלה.
נרגעתי, ככה פתאום.


יצאתי למרפסת וחשבתי על בחורה שאני מכירה, שיש לה כל מה שהייתי רוצה אבל היא הבן אדם הכי מסכן שאני מכירה כי היא לא יודעת להעריך כלום ואין לה אומץ לחיות וכולם מחזיקים לה את היד כל היום וכל דבר שהיא רק רוצה קונים לה.
חשבתי על כמה קשה היה לי לצאת מהבית ההוא שעשה לי רע וכמה פחדתי ולמרות הכל הכרחתי את עצמי ומצאתי את בית חלומותי ואני מתרגשת ממנו בכל רגע.
ומפחיד אותי לפעמים שאולי אני לא אעמוד בהוצאות ואולי אני לא אמצא עבודה אבל אני יודעת שבסופו של דבר, כשאני מחליטה, אני תמיד מוצאת וכרגע יש לי נוף מדהים מהמרפסת ובית שעיצבתי לבד והוא החלום שלי וזה כיף להגשים חלומות ואני תמיד מגשימה את שלי.
אז אני יכולה לנשום עמוק כרגע ולהאמין שיש מצב שיהיה בסדר למרות הכל.