רומא לא נבנתה ביום אחד

המשפוחה המודאגת המציאו תירוץ, בא להם לטייל בירושלים ככה סתם באמצע השבוע.
שיחקתי אותה מדריכת טיולים ולא אמרתי שאני יודעת שהם באו רק כי הם מודאגים.
הראתי להם את כל פינות החמד ואחר כך הם עלו לבית כביכול לפיפי אבל ידעתי שהם רוצים לוודא שהבית לא הפך לזבלה מלאה בחתולים ודיכאונות.

הג'ינג'ית עוברת ניתוח הלילה ואחי החליט להסביר לה מה יקרה כדי שהיא לא תהיה מודאגת.
בטון הקצין שלו הוא דיבר ישר ולעניין עם הסברים קליניים מפורטים,
נראה לי שאחרי ארוחת הצהריים בה סוף סוף חשפנו בפניו את סוד המשפחה הגדול והנוראי שלנו כבר לא היה אכפת לו שהוא נשמע פסיכי לגמרי ושהיא לא מבינה כלום.
הוא התעקש שברמה מסויימת היא מבינה.

לקחתי לי את "חברים עם כסף" בספריית הוידאו וכשאמא שלי שאלה על מה הסרט אמרתי שהוא עליי.
סרט על בחורה לוזרית שקרוב לארבעים עדיין לא מוצאת את עצמה ואין לה חבר ואין לה כסף וכל החברים שלה כבר מסודרים.
היא הסתכלה על התמונה של עינת וראיתי שהיא חושבת שלא אכפת לה, העיקר שאני בחיים.
היא שאלה אם לא קשה לי ככה לשבת על המחשב כל היום כשהיא מסתכלת עליי.
עניתי שקשה, לא הסברתי שלמרות שקשה אני חייבת את זה, לזכור שלא משנה כמה קשה אסור לגמור עם זה.

אחר כך הם הלכו וראיתי את הסרט, חשבתי שזו תהיה קומדיה אבל זה סרט די עצוב, ולמרבה הפלא גם מאד אמיתי.
בכל זאת גרם לי להרגיש הרבה יותר טוב עם החיים שלי.

הרכש צץ שוב, אמר שעבר עליו חודש קשה והוא ירד קצת למחתרת.
הוא שמח שהתפטרתי, שסוף סוף יהיה לי זמן אליו.
אני לא חרמנית בכלל ולדבר איתו זה די מעצבן, כי הוא ממש טיפש.
מצד שני הוא כל כך יפה ומזיין נהדר ותמיד גורם לי להרגיש טוב, אז הסכמתי להפגש בהמשך השבוע.

הלכתי לשרותים, הסתכלתי על עצמי במראה, ממש הסתכלתי.
בגלל שאני מרזה פתאום הפנים שלי מתכווצים והעיניים שלי נראות עוד יותר גדולות.
הן השתלטו על חצי מהפרצוף ויכולתי לראות אותן יותר בבירור,
אני חושבת שהאור מתחיל טיפה לחזור אליהן.