רומא לא נבנתה ביום אחד

לקח המון זמן עד שזריקת ההרגעה התחילה להשפיע עליה,
בכל זאת היא ג'ינג'ית היפראקטיבית.
ישבנו והסתכלנו עליה עד שלאט לאט היא התחילה להיות בסלואו מושין.
הוטרינר אמר שעכשיו שתינו הולכות לישון.
אמרתי לה שאני אוהבת אותה ושהיא המלאך שלי ונישקתי אותה והלכתי.

מאז היא עדיין בסלואו מושין והרופא אמר לפנק אותה בכל הדברים שהיא אף פעם לא טעמה,
לתת לה המון אהבה ולהשגיח שהיא לא מלקקת את התפרים.
בנס, יצא יום יפה אז הוצאתי לה את המיטה למרפסת ושמתי ליד הערסל, קראתי ונמנמתי בשמש כשיד אחת מלטפת אותה כל הזמן.
המון זמן לא אהבתי אותה כל כך ואני מרגישה חסרת אונים כי היא סובלת.

לא ידעתי בדיוק מה לעשות,
רק רציתי שהיא תרגיש שהיא חזרה הביתה אז בישלתי אוכלים של בית, כאלה שנוגדים את כל חוקי הקולינריה ונתתי לה לאכול איתי.

באמצע אחד הפועלים נכנס לבדוק משהו ופתאום שמתי לב שהמסך פתוח על הכלוב,
קצת נלחצתי ומיד כיביתי את המסך.
אפשר לחשוב שיש לי בכלל מה להסתיר,
יש לי את החיים הכי חננה שיכולים להיות.
אפילו דחיתי את הרכש בעוד יום,
בא לי רק להיות אמא טובה היום והחרמנות ממני והלאה.

שוב אכזבתי אותו,
ואני יודעת שבשניה שאני אראה אותו הכל יתחיל לנזול ולזרום ואני ארגיש הרבה יותר טוב אבל היום בא לי להיות רק איתה.

נעשה קריר אבל היא רוצה רק מרפסת אז יצאתי אליה, ראינו את השמיים ורודים והשקיעה מתחבאת מאחורי בית משפט עליון.
הבית הזה פשוט מציל אותי.