אני עושה את המסלול לקראת הדרך החדשה בחיים שלי,
הדרך להיות בן אדם מבוגר.
המסלול די מציאותי,
לא ייאמן איך כל החיים של בן אדם יכולים להתפרש על רחוב שלם.
הפרקליטות,
אחד הימים המסריחים ביותר בחיי,
מדינת ישראל ומשרד המשפטים מודיעים בצער רב וביגון קודר שאת מותרת לכל אדם כי את סוטה.
הקריה,
נערתי הצעירה,
מאחר ובחרת להפסיק להקריב את נשמתך למען מדינת ישראל,
מאחר ובחרת לא לעבור התמוטטות עצבים ולא לעבור יותר התעללות מצידנו,
נעביר אותך לתפקיד גלדיולה חיננית ושם תראי מה צה"ל באמת חושב על נשים.
מוזיאון תל אביב,
כאן יש תרבות,
כאן יש השראה,
לכאן הולכים אנשים שרוצים להנות וליצור,
לכאן הולכים אנשים שלא צריכים שהכל יהיה קשה כל כך,
שתדעי לך שיש אנשים שהולכים לכאן על בסיס קבוע.
את מזוכיסטית, גם אם תכנסי לכאן,
רוב הסיכויים שתתחברי לאיזה פסל שיסמל בעיניך את כל הכאב שבעולם,
תתפרקי לרסיסים,
תמשיכי הלאה בבקשה.
בית אריאלה,
ילדה קטנה שבאה לעשות שיעורים,
חולמת שיום אחד היא תהיה סופרת,
רוצה להיות ג'ו מנשים קטנות אבל הכי הכי הרבה רוצה להיות אן שרלי,
ולהיות ג'ינג'ית.
הילדה הקטנה מבינה שהיא לא תהיה כזו אף פעם,
הרי גם אם היא תצבע את השיער זה יהיה שקר,
והיא חייבת להיות נאמנה למציאות.
הילדה חולמת שלפחות החברה הכי טובה שלה תהיה ג'ינג'ית והיא תוכל לעמוד מהצד ולראות את האסופית קורמת עור וגידים.
כמה שנים אחר כך היא מוצאת אותה וסוגדת לה במשך שנים,
עד שהיא מגלה שהבחורה הזאת מתעללת בה,
והיא נותנת לה, עד גיל 35.
האופרה,
יום הולדת 28,
העיניים שלה קשורות כל הנסיעה,
הבעל עושה לה הפתעה,
התרגשות היסטרית,
בייחוד כשמגיעים והיא מגלה שיש להם כרטיסים ל"לוצ'יה די למרמור",
בוכה דמעות של שמחה במשך כל ההופעה.
בשנים האחרונות קושרים לה את העיניים רק כדי שתמצוץ למישהו,
הפתעה גדולה, (בדרך כלל קטנה מאד).
לונדון מיניסטור,
הצגות בשבת בבוקר של "צלילי המוזיקה",
סבא וסבתא מעלים זיכרונות מאוסטריה וסבא מרדים אותה אחר כך לישון,
מזמזם את "אדלוייס" ולוחש שלה שהיא הנס שלו.
כולם חשבו שהוא רוצה שהיא תהיה רופאה או אדריכלית אבל רק היא ידעה,
וכמעט שכחה,
שהוא חלם שהיא תהיה אשת עסקים.
היא חלמה כרגיל להיות סופרת, חלומות שאסור לחלום במשפחה הזאת.
ואז הדלת,
הדלת שמאחוריה קיים הכח,
להיות בן אדם מבוגר,
שמפסיק להתרפק על חלומות ומגשים אותם.
אדם שמאמינה שמגיע לה שיאהבו אותה כך שוב ושוב ושוב.
שמאמינה שחברות צריכות פשוט להיות חברות ולא איזה כלי שיגרום להן להרגיש טוב עם עצמן- אם יהיה רע לאנשים אחרים.
אדם שמאמינה שאמנם אין מושלם, והחיים יכולים להיות מאד קשים,
אבל גם יכול להיות יותר פשוט,
יותר קל,
מותר להנות,
לא צריך לסבול כל הזמן.
בקרוב אצלי.
לפני 18 שנים. 14 בנובמבר 2006 בשעה 7:31