רומא לא נבנתה ביום אחד

אני לא יכולה יותר עם הברקסים האלה.
אני לא מסוגלת להגיד לעצמי – זו מי שאת, לא כל יום בורח אנס מהכלא, מותר לך להפוך לסמרטוט לכמה ימים.
יש לי דברים לעשות, דברים חשובים באמת.

אני רוצה להיות שמחה ואופטימית כמו שהייתי כמה ימים לפני,
נמאס לי מעצמי, מהסמרטוט הזה.
אני רוצה להיות כמו ההיא שהייתי לפני כמה שנים, אחת שמתעוררת ליום רגיל, נכונה לדברים טובים ולא היצור הזה שמתעורר בבוקר וצריך לחכות שעתיים כדי להבין אם היום יהיו אנרגיות לצאת מהבית, לתפקד.

בא לי לצאת מהעור שלי, להשאיר את נשל הסמרטוט ולחזור לגיבורה, החזקה, האופטימית, היפה, הסקסית, השלמה.
פעם הכל היה תלוי בהחלטה שלי,
אני רוצה להחזיר את השליטה בחיים שלי לעצמי, כמו פעם, לתת לעצמי נזיפה – יאללה בכיינית קחי את עצמך בידיים – ותוך חמש דקות הכל היה בסדר.
וזה לא מצליח יותר.