רומא לא נבנתה ביום אחד

אני יותר ויותר מגלה שהכל אצלי תלוי זמן מוגבל, שלושה ימים זה שיא של יציבות ואז כאילו לא היה כלום, שוב נפילה.
אולי זה סוג של התקדמות, אולי עד לא מזמן זה היה יומיים? יום? שעה?
לא זוכרת.

אין לי מושג איך אנשים שומרים על קונסיסטנטיות של תחושות סבירות.
אני קוראת כל מיני בלוגים של אנשים שיצא לי לראות פיזית, כותבים על עצמם שהם חתיכים/חתיכות, יפים/יפות, שווים/שוות ודווקא זכור לי ממש טוב שלא הייתי היחידה שהיתה מזועזעת מהמציאות.
מצד שני, מה זו המציאות? מי שמרגיש הורס באמת מעביר את זה הלאה, וברור שהסיבות הן פנימיות ולא חיצוניות ומי שמרגיש הרוס, שום לוק לא יעזור לו.

אני קוראת בלוגים של אנשים שאני מכירה די טוב, כאלה שאפילו לא מסתירים את היותם "דורכי גופות", חארות או איך שלא נקרא לזה, והאנשים האלה כותבים שיהיה להם טוב כי מגיע להם, כי זה ברור, כי אין מצב שלא יקרה אחרת.

ואני, רק הולכת על ביצים כל היום כדי לא לפגוע באף אחד, מסתכלת על עצמי במראה ושואלת למה אני לא נראית ככה, בעצם למה אני לא מרגישה ככה ולא יכולה לראות עתיד ורוד.
מצד שני אני כבר לא רואה עתיד בכלל, כבר לא חושבת על הזוועות שיקרו, חרא בהווה למשך שלושה ימים ואז שוב סביר כמה ימים וחוזר חלילה,
אז אולי זאת גם התקדמות.

והשיר הזה כרגיל לא עוזב אותי, כאילו קיעקעתי אותו במוח ואבוד לי.
אבל גם לקעקועים כבר נמצא פתרון לייזר,
אז בטח אפשר גם להחליף את השיר שמגדיר אותך.
לא יודעת אם צריך קודם להחליף אותו ולהאמין בו או קודם למצוא את הדרך להאמין ואז השיר יבוא לבד.


I am the son
and the heir
of a shyness that is criminally vulgar
I am the son and the heir
of nothing in particular

You shut your mouth
how can you say
I go about things the wrong way
I am human and I need to be loved
just like everybody else does

There's a club if you'd like to go
you could meet somebody who really loves you
so you go, and you stand on your own
and you leave on your own
and you go home, and you cry
and you want to die

When you say it's gonna happen "now"
well, when exactly do you mean?
see I've already waited too long
and all my hope is gone

You shut your mouth
how can you say
I go about things the wrong way
I am human and I need to be loved
just like everybody else does