רומא לא נבנתה ביום אחד

אני מורחת ימים ואין לי מושג איך הם עוברים.
אני במוד הרבה יותר טוב השבוע ויכול להיות שזה קשור לדיאטה החדשה כי באמת כשעשיתי את המחקר שלי התרכזתי במאכלים שמשפרים בעיקר את המצב רוח.
אבל אין לי אנרגיות לכלום.
מצד שני כשחושבים על זה, להלחם כל דקה עם עצמך זה מתיש, ואני נלחמת בדיכאון הזה, אולי זה לא תמיד נראה ככה ולפעמים עושה רושם שאני נהנית מהרחמים העצמיים האלה, אבל אני לא, אני רוצה לקום בבוקר ולהרגיש שהתעוררתי ליום נפלא.
אבל יותר מהכל אני רוצה להתעורר בהרגשה שאני מסוגלת להכל, שאין דבר העומד בפני הרצון שלי, ואני רוצה שזה יקרה כבר, ארוך לי מדי הסיפור הזה.

התייעצתי עם המטפלת ואחר כך עשיתי מחקר מקיף באינטרנט, מסתבר שיש צמח שעליו ביססו את המצאת הפרוזק, קוראים לו היפריקום. עד לפני כמה שנים בכלל טיפלו בו לשפעת ואז גילו שזה צמח שלפני 1500 שנה כבר התחילו להשתמש בו לדיכאון.
הלכתי לרופא המשפחה שלי לשאול אותו מה הוא חושב והוא ממש זרח, אמר שהוא שמח שאני רוצה לעזור לעצמי ושאני לא רצה ישר לתרופות. הוא אמר שזה דבר נפלא ושהוא ראה תוצאות מדהימות בשימוש של זה ושאין לו שום תופעות לוואי.
אז קניתי לעצמי מתנה.

בבית מרקחת פתאום ראיתי לקים ונזכרתי שכבר שנתיים בערך אני בלי לק, בלי תכשיטים, בלי כלום בגלל העבודה – אבל עכשיו אני לא עובדת! פינקתי את עצמי בלק חום כהה ומטאלי, כל כך מוזר להרגיש את הידיים נשיות פתאום, כאילו כבר לא מתאים לי, אבל אני מתרגלת מחדש.
וא' תכף יגיע לפה וירד עליי כי הוא שונא איפורים וצבעים, הוא בעניין של "טבעי" ותמיד אני מזכירה לו שבגילי כבר אין טבעי, אבל זה לא משנה, העיקר שנחמד לי ככה.