רומא לא נבנתה ביום אחד

כמובן שאיך שיצאתי מהמקלחת ושברתי את הראש מה ללבוש, המצב לא היה מזהיר במיוחד, אבל אמרתי לעצמי שזה מה יש כרגע ובכל זאת העניין הוא שאני אבלה עם חברים שלא ראיתי המון זמן וזה יהיה הכיף האמיתי, ולא משנה מה אני לובשת או איך אני אראה.
אז ציפיתי להנות עם החברים וזהו.
אבל לא ציפיתי שאני אהנה איתם כל כך ואני אצחק כל כך ואשמח שהם קיימים,
ולא ציפיתי שהשכן שאני מבריזה לו כבר חודשים יהיה שם, הורס מתמיד ושואל למה לא התקשרתי,
ולא ציפיתי שהסלבריטי הכוסון שיושב אצלנו באופן קבוע ודי מגעיל לכולם ישלח לי כאלה חיוכים ויתחיל לברר עליי,
ולא ציפיתי להרגיש כל כך טוב.
הבאסה היחידה היא שא' שבוז רצח כרגע, דווקא כשמתחיל להיות לי טוב, והולכת להיות לו תקופה קשה מאד ואני לא יודעת איך לשמח אותו.
פגשתי שם את החבר שלו שיצאנו איתו בשבוע שעבר ואיך שראינו אחד את השני אמרנו ביחד שצריך להתארגן ולהיות שם כי הוא צריך אותנו עכשיו, אבל הפחד שלי כרגיל הוא שאני לא אצליח להיות שם בשבילו כמו שהוא כבר שנים בשבילי.
כואב לי הלב בגללו, אני כל כך אוהבת אותו ולראות אותו שבור ככה זה קשה, אבל הוא לא לבד וזה מה שחשוב כנראה.