הלכתי עם א' לסידורים, הוא הבטיח לפצות אותי בקפה.
כל שתי דקות פגשנו בחורה אחרת, אני מכירה את כולן והן תמיד נחמדות אליי אבל הפעם נשלחו אליי מבטי זעם ועיוותי פה מגעילים.
לא הבנתי מה קרה והתבאסתי רצח אחרי שבקפה ישבה בחורה מגעילה ביותר שגם דרכה לי על הצעיף, גם דרשה שאני אכבה את הסיגריה תכף ומיד והכניסה לי מרפק בצלעות חמש פעמים ברציפות.
הוא נקרע מצחוק, אמר שהרעיון של לצלם אותי ואת התגובות שלי גאוני, שהוא הולך לשבת לי על הווריד עם המצלמה מעכשיו.
אמרתי לו שזה ממש לא מצחיק ואני לא מבינה למה כל הבחורות מגעילות אליי היום.
מסתבר שהוא הודיע רשמית שהוא פנוי והתחרות החלה, שולחות לו ידיים, טלפונים שלוש פעמים ביום, וכנראה שחושבים שאני סוג של איום, או סתם גוזלת את זמנו היקר, בקיצור הפכתי לאויב העם רק בגלל שהוא רווק פתאום.
אני לא מבינה את זה, למה נשים מבזות את עצמן בצורה כזאת, שליפת הציפורניים, ההתחנחנות המזוייפת, עיפעוף הריסים המתקרבן – אני חלשה תציל אותי...
והכי הורג אותי שרוב הגברים קונים את זה.
ואם נקלף את כל הקליפות, נשים אשה במצב הטבעי שלה, כשהיא לא מאויימת, כשהיא לא מפחדת לאבד שום דבר, כשטוב לה, לא נמצא את כל החרא הזה.
ככה אני מאמינה בכל מקרה.
לפני 17 שנים. 2 בינואר 2007 בשעה 20:34
