אני לא יודעת כמה זמן עבר, נדמה כאילו כל דקה נמתחת לשעה. כבר חוזר? אל תזוזי?!
לאן כבר אזוז? קשורה בשלשלת ארוכה לכסא, חופשיה לנוע במרחב מוגבל וברדיוס מצומצם ובלבד שלא אסור מפקודותיו של מר איקס. אולי הוא שכח מקיומי? לאן הוא נעלם? לא היה לי צל של מושג לגבי סיבת היעלמותו המסתורית של אדון איקס. אז זה היכה בי כמו ברק! מטומטמת שכמוני!!! מה עשיתי? באיזה צרה הסתבכתי? הוא בטח איזה רוצח סידרתי או משהו בסגנון, לפתע גויסוי כל חושיי הפליליים שהלכו והתפתחו במרוצת השנים הודות לצפייה ממושכת בדקסטר, csi. במוחי הרצתי עשרות תרחישים אפשריים שלא היו מביישים שום תסרטיאי או במאי בתעשייה. רציתי לצעוק אך הכדור המשונה הזה שהיה תקוע בפי סיכל כל יכולת ורבלית ורגליי החלו כושלות מעמידה ממושכת. לא יודעת את נפשי כאחוזה תזזית, החלתי לנסות להשתחרר. מהר מאוד ויתרתי על הרעיון, נוכח קיומה של שלשלת ברזל כבדה אשר חיברה בין פרקי ידיי ורגליי לכסא והותירה כאמור טווח תנועה מצומצם. לא יכלתי לעשות דבר בנדון, נתונה לחסדיו של אדון איקס, ממתינה בדריכות לבאות, מייחלת שאיכשהו הכל יגמר, נפרדת במחשבותיי מהוריי הנפלאים וחבריי הטובים. התיישבתי על הכסא, חופנת את ראשי בין ידיי וכובשת את פניי ברעד. ציריה של דלת הברזל הכבדה חרקו באיטיות צורמת. דמותו של אדון איקס הגיחה והתפרצה אל תוך החדר, החלה מצמצמת את הפער המועט שהיה בינינו.
" מדוע התיישבת על הכסא?" שאל בטון רגוע לחלוטין. " שששששש אל תעני! מה כבר חשבת לעצמת במוחך הקודר? אי אילו תסריטים הרצת בדמיונך בזמן שהותרתי אותך כאן לבד בקושי 10 דקות?" גיחך לעברי. " כשאני פוקד עלייך, אני מצפה שתצייתי ללא דופי. אני צריך שתסמכי עליי שלא אאונה לך שום דבר שאינך רוצה בו. אני אסיר את הגאג מפיך כדי לאפשר לך להשיב לי על השאלה הכל כך פשוטה ששאלתי אותך..." ידיו המיומנות הסירו את המחסום המוזר הזה שעתה התברר לי שמו. פי החל במסע תנועות כושר מקומיות שהקימו לתחייה את שרירי הפה והלסת. " לאן נעלמת?" צעקתי בכעס.
הוא הביט בי בשלווה, מבטיו פולשים לעיניי, חיוך קלוש הצטייר בפניו , במין חצי רשעות כזו כאילו עשה זאת בכוונה משום שהרי בכל מקרה נועדה המשימה לכשלון ומכאן תחושת הסיפוק הגואה של אדון איקס עטופה בצפייה שקרית למשמעת וציות כאשר בפועל, ההפכה מסתברא, כשלון וסטייה מהוראות מפורשות הדליקו זיק רעבתני בעיניו, שכן עתה ייאלץ להעניש, להלקות ולהכאיב. ניכרת אהבתו לשליטה וכוח והנה עומד מולי גבר תמיר, קשוח אך עם זאת רך ושליו בטון דיבורו, לא צועק ולא מרים את הקול. לוחש בשקט מפחיד כזה והעיניים.... משהו בעיניים.
לפתע, סימן לי באצבעו לקום מהכסא. לא היססתי וקמתי מיד, העיקר לא לעורר את חמתו. הוא התיישב על הכסא והורה לי לשכב על ברכיו, גוחנת על הבטן. ללא שום הכנה מוקדמת, הרגשתי את זעם כף ידו נוחתת לי ישר על הישבן השמאלי. " אחחחחח" סיננתי בכאב. הוא המשיך להצליף בישבני שהלך ונעשה לוהט ואדום, דואג להחליף צדדים, לנוע במרחב כדי לא להתרכז בנקודה אחת ולהכאיב יתר על המידה. בעודי שוכבת על ברכיו, זיהיתי את התחשבותו בי ומבלי משים ניכרה בי תחושת הנאה מתובלת בכאב חד.
" את היית ילדה רעה, הפרת במפורש הוראה שלי וזאת ללא הסבר או רשות. לכן אני מעניש אותך..." אמר תוך שהוא מוסיף להכות את ישבני. " תתכונני.... אני רוצה שתספרי איתי 3 הצלפות שהולכות להיות חזקות... מוכנה".
" כן אדוני". ההצלפה הראשונה צרבה את עורי והייתה הרבה יותר חזקה מקודמיה.... לא הוצאתי הגה, חונקת את כאבי הרב. "אחת..."
" יפה מאוד" השיב בעונג.
עוד מכה נחתה ולאחריה השלישית. חרש חרש, החלו דמעות זולגות בעיניי. הכאב היה רב, הרגשתי איך הישבנים שלי רותחים בלהט. הוא שחחר אותי מהכבלים ואסף אותי בשקט, השכיב אותי על השולחן כאשר ישבניי מופנים אליו. חשבתי שאני הולכת למות אם יילכה אותי שוב אך במקום זאת החל לנשק ברוך את ישבניי הפצועים, היכן שידיו הכו ממש קודם לכן. נשיקות רכות ועדינות מותירות שובל רוק עדין, מניחות לרוח לקרר את המקום הלוהט. דקות ארוכות נישק את ישבני והדמעות יבשו, במקומן צל אפל של הנאה מפוקפקת החל לכרסם בי. הבלטתי את ישבני מעלה בציפייה שיוסיף לנשק ולפתע הרגשתי איך ידיו פישקו את ישבניי, חושפות את החור... של התחת!
"אההה" פלטתי בעונג עילאי כאשר דחף את לשונו עמוק לתחת שלי, יונק, חודר ומנשק נשיקות "צרפתיות" רטובות כאילו היה זה מעדן והוא אוכל ואוכל, בולע אותי. מרגע לרגע, הרטבתי יותר ויותר. נוזל סמיך החל להציף את הכוס שלי ותחושת חום פנימי נסכה בי. לאחר זמן מה, סובב אותי והשכיב אותי על הגב. " אני חייב לטעום אותך, הטעם שלך טעים וממכר.... אני רואה שאת רטובה... הווווו כמה את רטובה".
באמת הייתי רטובה והכי מוזר שהוא בכלל לא נגע בי אבל משהו בכל הסיטואציה ההזויה הזו חרמן אותי מאוד כאילו יצא השד הנורא מהבקבוק, שמעולם לא הייתי מודעת לקיומו, מפעיל את קסמיו האפלים וחושף את יצריי הפנימיים לעיני כל. המראה המסוקס והקשוח, המצב בו הייתי שרוייה, שטף הדיבור השקט והכל כך בוטה... גופי שיווע למגע וכל התמהמהות הייתה לייסורים. רציתי שיעשה בי ככל העולה על רוחו כחומר ביד היוצר, שיכבוש אותי ויוביל אותי לאורגזמה הנכספת כפי שלא ידעתי הרבה זמן וכך היה...
" שבי על השולחן ופשקי את הרגליים!" בציות מופתי עשיתי את שבקש. יושבת שם חשופה לעיניו, נתונה לחסדיו- חום פנימי נעים הציף אותי אט אט. בשתי ידיו החסונות, פשק את שפתיי ובמשך זמן מה בחן את ערוותי, לעיתים מחליק את אגודלו על הדגדגן שלי ברפרוף עדין ומרטיט. לפתע עצר, קרב את הכסא והתיישב מולי, באחת משך אותי לעברו כאשר רגליי פשוקות וראשו בינהם.
עצמתי את עיניי, ליבי החל להלום בחוזקה כאשר הצמיד את פיו לדגדגן שלי. הוא החל לנשק נשיקות קטנות ורטובות, לשונו החלקה חגה סביב הדגדגן כמצביא גדול המתכונן לכבוש אי קטנטן. אהההה... נמלטה אנחה מפי כאשר דחף את לשונו המיומנת עמוק עמוק לתוכי, בולע את מיציי ומסניף את ריח חומי. מכניס ומוציא את לשונו בלהט, אני מרימה את האגן לעברו ומבליטה את חלציי, בתגובה הוא מעמיק ומגביר את הקצב. פשוט אוכל ואוכל לי את הכוס! מסוחררת מהאופן שהוא בולע אותי, איבדתי כל תחושת זמן, מתפתלת בעונג ומייחלת לאורגזמה הנכספת. הוא חזר לדגדגן והחל למצוץ אותו בתאווה באיטיות מושלמת תוך שהוא מושך אותו בשפתיו הרכות. הרגשתי איך הוא יונק ושואב אותי, הוא חזר על הפעולה שוב ושוב, לעיתים שב ודוחף את לשונו. הוספתי להרטיב; מיציי נמרחו על פרצופו והוא מפשק אותי באצבעותיו, דוחף מלקק יונק ושוב אוכל אותי. כך חוזר חלילה....
דשנת עונג אך עדיין לא מסופקת, הוא החל במסע אל הפסגה הנשגבת. מלקק את הדגדגן בקצב שאינו מהיר אך גם אינו איטי ממש, מלקק ומלקק ומלקק ומלקק עד שפשוט.... התפוצצתי! הרגשתי איך הדגדגן התפוח מפתח קצב פעימות לב משלו, חושיי התערפלו וגופי רטט בעונג. סוף סוף אורגזזזמממההההה. נשימותיי נעשו כבדות, כאילו רצתי ריצת מרתון, חום החל להתפשט במורד גופי, חלציי בערו.
רציתי 2 דקות להרגע אך טרם הספקתי לעכל את כל מה שהיה כאן, הוא התחיל לצלול לתוכי שוב. יונק, בולע, אוכל אותי.... " אני מת על הטעם שלך" אמר מן המעמקים.
