כל שיכלתי להתרכז בו היה קולה המקרטע של אירמה תומאס. ידיי חפותות, עיניי מכוסות וגופי מרותק לכסא. טעם מר כבוש בחמיצות חריפה צרבו את גרוני. תחושת מחנק ופניקה הציפה והרעידה כל איבר בגופי. שירה של הזמרת המהוללת הוחלף בשנסון צרפתי של זמר שלא הכרתי. לרגע חשבתי עד כמה המילים והלחן רומנטיים ככל שיהיו, היו דיסוננס למצב הכללי בו הייתי שרוייה. עמומה ומשותקת החלתי לנוע בכסאי קדימה ואחורה בניסיון להתיר קשר או שניים שיעזרו לי להשתחרר ולצאת מהמקום הנורא הזה.
" אין טעם לנסות להשתחרר, זה לא יועיל לך." קול חד ומוכר פילח את האוויר, קטע את רצף פעולותיי, שלא הועילו ולו במעט.
" אני חושב שאת חייבת לי משהו..." תבע בתוקף. מולקולת הזכרון אותתה למוח וקולו המוכר התבהר לכדי תובנה, שהרי מדובר במר חלון או איך שלא קוראים לו ועתה עליי למלא אחר חובי. אז ככה הוא מתכוון לגבות את החוב? או שאני לא יצאתי לדייטים הרבה זמן או שהבנאדם פשוט.... בום!!! טרם הספקתי לעכל במה מדובר, הרגשתי איך ראשי הוטה הצדה בחוזקה, ריאקציה לסטירת לחי מצלצלת. הכיסוי הוסר מעיניי, סובבתי את ראשי והמחזה שנגלה לעיניי היה הזוי לחלוטין, כאילו לקוח מסרט בו אני הכוכבת הראשית. " לא זכור לי שהסכמתי לדבר כזה!" צעקתי תוך ניסיון נוסף להשתחרר מהכבלים.
האולם היה גדול מאוד, תקרה גבוהה וחלונות רומאיים. מנורות ניאון שלובות בתקרה יוצרות תאורה עמומה הקנו לחדר מראה עתיק של אולם אבירים ענק. את מוקד תשומת הלב תפסו מכשירים שונים, שהיו פזורים בחלל החדר. דמותו המוכרת של אותו גבר סקסי לבשה ארשת פנים אימתנית. " את יכולה לקרוא לי אדון איקס! כמו שהבנת, את קשורה לכסא ללא יכולת לזוז..."
"אבל זה לא..." בום! שוב סטירת לחי חזקה. הרגשתי איך הלחי וכל צד ימין של הפנים שלי בוערים וכואבים.
" את לא קוטעת אותי! ברור?!" הוא אחז בשערי בחוזקה, כך שראשי הוטה לאחור ומבטינו נפגשו. עיניו היו מלאות זעם ופיו התכווץ. " ברוררררר?!?!" הוסיף למשוך בשערי.
"כן...כן.... ברור" רק עזוב לי כבר את השיער, פיללתי בשקט.
" ברור אדוני! א-ד-ו-נ-י". הדגיש בלהט ובאיטיות את המילה האחרונה תוך שהוא מוסיף למשוך את שערי בכל אות ואות. " את לא מדברת ואם את רוצה לעשות כן עלייך לבקש רשות! לא תמיד אסכים ובעיקר לא תמיד תוכלי לבקש זאת. ברור?"
" כן!" סטירה נוספת זיכתה את הלחי השנייה שלי. " סליחה.... כן אדוני!" תיקנתי טעות כואבת.
" מצויין! את הולכת להתמסר לי באופן מלא. אני אוביל אותך לאט לאט למקומות של עונג צרוף שלא ידעת על קיומו. מילת הבטחון שלך תהייה: דרדס! בכל פעם שתרגישי שמשהו חורג מהגבולות שלך או שאינך מסוגלת להתמודד עם סף הכאב תוכלי לומר את המילה ולסיים את הפעולה. אני לא מציע לך לעשות בכך שימוש סרק אלא רק כאשר הנך זקוקה לכך באמת! ברור?! תגידי שאת מסכימה!"
" כן אדוני... אני מסכימה אדון איקס" מה???? איך אני לא בורחת ותובעת את חירותי? גוון הקול והמראה הסקסי שלו עירפלו כל צל של היגיון מצדי וגרמו לי להמשיך לשבת, מבלי ניסיון מועט של הימלטות, מבלי התנגדות נחרצת מצדי.
הגבר המסוקס שענה לשם אדון איקס אחז מספריים בידיו והחל לגזור את חולצתי, חושף שד אחד ועוד אחד. אצבעותיו תפסו פיטמה עיקשת והחלו לצבוט ולסובב אותה כאילו הייתה כפתור ווליום של מערכת סטיראו מרשימה. נשכתי את שפתיי כדי לא להוציא הגה, על אף שהמקום נעשה דואב. רציתי שיחשוב שאני קשוחה, לא אחת שנכנעת בקלות אלא בעלת סף כאב גבוה. להוסיף לכך שיקול נוסף, לא ממש היה בא לי להרגיז את מר איקס "העדין" ולחטוף ממנו שוב.
המספריים של אדוארד, טיילו הלוך ושוב, לא מחמיצות הזדמנות לגזור כל חלקת בד טובה כך שכעבור כמה דקות בגדיי נקרעו לחלוטין וישבתי שם, עירומה וחשופה.
כדור עגול קטן מחובר לרצועות הוכנס לפי ונקשר היטב, פי היה משותק, לא יכלתי להוציא הגה מלבד גיבוב של מילים שיצרו רצף מעוות של קולות חנוקים. הוא הותיר את קשריי וסימן לי עם האצבע לעמוד על רגליי. נעמדתי באחת ממש כמו חיילת מצטיינת בצבא הגנה לישראל. סף הריגוש עלה מדרגה וחום פנימי החל להציף אותי. בלעתי את הרוק והמתנתי להוראות נוספות.
