לפני 8 שנים. 9 בפברואר 2016 בשעה 9:58
כספינה מטלטלת בים סוער המבקשת להגיע אל חוף מבטחים, הנה משכני אל זרועותיו והיה לי למשענת יציבה ולכתף מנחמת.
לכשראיתיך היה עולמי צר כעולם הנמלה והייתי נבערת לדעת את עולמך. כקסם המהתל בי, נשאבתי אני אל תוך עולמו ובהביטי אל נבכי נשמתי, היה יצרי חבוי שם עוד קודם.
כל יהביי השלכתי אל נור והיו מתכלים לעולם כי זרעתי זרעי ערגה והיו הם מטמון סתרים באור נגוהות תמיר.
הוא שעורר שדים ישנים, הוא שמנצח על התזמורת ומחליט מתי יצנח לו השד ומתי יפרח.
על יצועי שכבתי והיה דימיוני משחק בי כי תגיע השעה בה אבוא לקראתך.
תחושת אימה מטובלת בציפייה מתרגשת- לבוא, להרגיש, ללמוד ולהפנים.
שלך,
קטינו
