ואהבת.

את שומעת, יש לי כל כך הרבה מה לכתוב.
אם אני אתמסר לכל לא ישאר לי זמן או אנרגיה לחיות. רק לכתוב. 😄
כל רגע שעולה לי משהו מיוחד בראש והוא לא מועבר ישירות אלייך הוא חבל.
וכל הזמן הדרישה הזאת: "בשר, בשר, בשר...". 😄 (ואת עוד עם הדרישות המטופשות של הלמהדרין שלך. סתומה)
כמה בשר את רוצה? מה זה בשר אמיתי? תחושה מזוקקת של משפטיים זה לא בשר? זה פונקצייה של קילובייטים?
בשר זה רק טקסט שאת חשה שהוא מגלם רעידות אדמה והצפות בתוכי?
זאת אימרה כללית דוחפת ואת כבר מסופקת?
כל הזמן בראש ישוב לי שתהיינה לי כמה מילים שתדחופנה את הרף האנושי קדימה. למעלה.
לא סתם הרף הפרטי של עוד פיקסל ברשת החברתית הזאת. בני האדם.
אני צריך להתאים למה שיעשה אותך מרוצה? זה להמחק.
אפשר שתזרקי מילה מעורפלת פה ושם. כמו איזה מנטור מלוכסן עיניים שתכלס אין לו מושג מהחיים שלו. ולא, תשכחי מוואקס און וואקס אוף. אני לא עבד ניקיון. בינתיים. כן, קראטה קיד היה עבד הנקיון הקולנועי הראשון ומיסטר\מאסטר מיאגי התעסק עם ילדים. חה. תכלס הוא מזכיר את מאסטר יודה. לא לוי. אבו-יודה המקורי. איפה הייתי? היה שם משהו עם בשר.

אה. אני מניח שהדרך היחידה היא עוד שיחות שצריך להקליט ולחלוק עם כל האנושות.
רק תני לי הרגשה שאנחנו יותר שווים. שמשהו מזה גם משפיע עלייך. משנה גם אותך. שאת מודהמת ומופעמת. סתם שאני עושה לך נעים JUST DOESN'T CUT IT FOR ME. זה לא פייר.
אני לא רוצה להיות האקסטנשן של האגו שלך. אני מוכן לשקול לא להפוך אותך לכזה שלי. כן, זאת התקדמות, טיפשונת.
טוב, וחצי, עבודה.