ואהבת.

את כל כך נוחה לי ובריאה לי. ופשוטה. כמו שאת אומרת - אין פקעות. אין פקעות עצבים. אין רעל.

בניגוד לנשים אחרות עד היום את לא יושבת כאבן ריחיים מצפה שאתן לך משהו. וכשאת לא מקבלת את מתחברת לרגשות האשם והלא בסדר הטבועים בי מבית. את לא.

את חופש. את שיחרור. את תיקון לכל מה שאמר לי שאני לא בסדר בחיי. את גומרת לי על האוצר מילים והיכולת המילולית שלי. לתאר אותך.

את חופש. אין בך עשרים עיניים המחפשות לשלוט ולשפוט ולהקטין. את כל כך רוצה בטובת הקרובים אלייך. וזה צומח מהאופן בו את חיה. לא ממילים. לא מיח"צ. וזה מקסים. מקסים כמו שבלה מקפצת בחינניות לא אמיתית. מקסים בחוסר המודעות שלה לפלא שהיא.

ישבינינו תן וקח שאת שוקדת על תודעתי יומם ולילה שלא תפנקס אותם.
יש חילופי כוחות ותפקידים, וחולשה וכוח והכלה ואומץ לתת את עצמך להיות מוכל.
ושוב אותה פשטות שאינה נובעת מטיפשות. היא נובעת מכנות ובגרות וישירות. זה קצת משעשע אותי שמה שכביכול נחשב מתוחכם הוא מנגנוני ההצגה של האנשים כדי לברוח מלהתעמת עם החסר בהם.
אמצעי להנציח את הלא נחוץ.
אנחנו סיירת הנדסה קרבית של שני אנשים. צוות פירוק ריגשי.

אני לומד ממך הרבה. וכמו שאני אומר לך - את כל כך מגדירה לי מהי בגרות אמיתית. בניגוד לשלל הזיופים המתוחכמים שהעולם הזה מציע ברוב יצירתיות.

את בוחרת תמיד בדבש במקום ברעל. או לפחות ככה את איתי ובגללי. לא יודע עד כמה זה חשוב. עצם זה שזה קיים בך הוא מה שחשוב. אתה לא יכול בהבזק של רגע ליצור באדם מה שאין בו. אתה כן יכול לשחרר את זה בו.

וזה חדש לי הדרך בה את נוקטת למול כעס ואנרגיה שלילית. במיוחד מול ילדים.
זה כל כך שונה ממה שגדלתי לתוכו. זה כל כך מה שהייתי רוצה שיתפשט בתוכי כמו נהר שקט כשאהיה אבא.

בעזרת אלפא את עושה אותי אלפא. כך לפחות הייתי רוצה לקוות. שזה יעבוד.
ואת נותנת כי את שמחה לת. אוהבת לתת. אוהבת אותי.
כי לדעתך אני ראוי. להרגשתך.

ואני לא יודע מה אהיה. אני לא יודע אם האמת מצויה בחלומות המגאלומניים שלי. אני עדיין צריך לברר ולעשות איחוי בין החלקים שלי בפנים. לברר מה באמת נכון. מה באמת מוביל לאושר אמיתי ומה טפל. מה הוא ילוד אמביציה ותהילה וגדולה חלולה.
יש כל כך הרבה מלכודות בחיים האלה. במיוחד לאלופי המחשבה ואלה שאינם מתפשרים על הדפוסים המקובלים שאילצו אותם לינוק.
אבל אני יודע שבעזרת אנשים כמוך אנקה את הטפל, המלוכלך והלא הרמוני.
גם כי אני לא צריך להוכיח עצמי מולך.
אני לא צריך להתאמץ כדי לכבוש לי דימוי מופלא ומיוחד במחוזות דעתך.
כמו שאני צריך אצלי. כל פעם מחדש. עדיין. כדי לא ליפול אל התמונה המכוערת של עצמי שמרגישה הכי אמיתית ולא משקרת. עדיין.