לפני יומיים הגיע הכלוב CB6000, ואני לאט לאט מתרגל אליו. המון התאמות. מה שקודם היה כאבים, כי צבטתי את העור כשהלבשתי אותו, היום כבר לא קיים. מיומנות נירכשת. בלילה ישנתי לראשונה איתו. לא היתה לי בעיה להרדם.
כמעט ולא הרגשתי את זה. אבל בבוקר קמתי וגיליתי שאחד האשכים פשוט ברח החוצה כשהייתה לי זיקפת בוקר.
זה מצב ביש כי קודם כל אין תחושת ביטחון בנעילה, ושנית אפשר לתחמן וליגמור עכב ההזדמנות הנפלאה, כי היצר חזק מהרצון להשתעבד. שלישית, אי אפשר להלביש את זה חזרה בלי לשחרר את המנעול.
עכשיו אני מתאים פין קצר יותר וטבעת נעילה אחרת שתבטיח שאשאר נעול.
לאחר שהרגשתי די בטוח בעניין הלבישה שלו, ואחרי שהתנסיתי בכמה שעות טובות של נעילה עצמית, הודעתי לאישתי שהנה אני מוסר לה את המפתחות. התפתיתי לא לשכפל אותם.
היא תחקרה אותי על העניין המוזר הזה, שאלה שאלות ומהר מאוד החליטה לשעשע את עצמה וכפי שחחשתי - לסגור עניין איתי. שמה את המפתחות על צמיד היד שלה - שאראה אותם כל הזמן ואדע מי מחזיק בהם. עלתה למיטה, ציוותה עליי להתפשט. אני ברוב טימטומי חשבתי שהנה היא תשחרר אותי ותרצה שנעשה סקס.
במקום זה דרשה ממני לנשק אותה, ללטף ולעסות את רגליה.דרשה ממני שאביא את הויברטור והתחילה לשעשע את עצמה. פעם אחת, פעם שניה, שלוש, וגמרה פעם אחר פעם. התחלתי להרגיש מתוסכל בטירוף. פעם ראשונה מאז שנישאנו שאני לא גומר איתה. תחושה של טעות התחילה לקנן בי. כולי הייתי זב נוזלים מהגירוי האדיר ממראה האישה הסקסית הזו מגרה את עצמה. נוזלים טפטפו מהכלוב לסדין. אבל היא לא הסכימה בשום אופן לשחרר אותי. אחרי שנלחצתי פתאום, היא אמרה שתשחרר אותי רק ביום שלישי - מה שיהיה מחר בלילה.
הלכתי לעבודה היום עם העניין הזה. סך הכל לא היתה בעיה מיוחדת ואפילו מדי פעם שכחתי על קיומו עד שכאב ביצים פה ושם הזכיר לי את זה. אני מקווה שבערב אשוחרר, כי היא מכינה פנקס "משימות" שבו תרשום כל הערה, ועל כל הערה תעניש אותי בזמן נוסף. נראה לי שאני הולך לאכול אותה!!!
נראה מה יהיה היום...
לפני 15 שנים. 9 בפברואר 2009 בשעה 15:52