אז זה הפוסט הראשון, למעשה הפוסט הראשון שלי אי פעם. ניסיתי להבין לא מעט פעמים מדוע אנשים כותבים בלוגים בכלל, ובסופו של יום נראה לי שהסיבה היא שאין להם עם מי לדבר. זאת אומרת, יש להם אולי עם מי באופן כללי, אבל לא בנושאים מיוחדים.
בלוגים של חובבי מחשבים, שכותבים על נושאים שלא מעניינים איש למעט קבוצה קטנה של משוגעים לדבר, בלוגים של אנשים "רגילים" שמספרים את הסודות הקטנים שאינם מוכנים לחשוף בפני אנשים בחיים האמיתיים, ועוד כהנה וכהנה אנשים ובלוגים שלהם.
הבלוג הוא תוצר של בדידות, בסופו של דבר, חלקית או שלמה. הבלוג הוא צינור הניקוז של כל מה שאיננו יכול לצאת לעולם הפתוח ולקבל אישור מחברים "אמיתיים". במובן הזה, יש לפריחה של הבלוג בשנים האחרונות צד עצוב. בעולם מושלם, יכולנו פשוט לספר למישהו, ולקבל את הצומי ככה על אמת.
אז כן איזה מילה על עצמי. בעיקר מה אני לא. אני מה שנקרא "לא בעניין" או "וניל" אם תרצו. לכאורה, אין לי הרבה מה לחפש כאן. בפועל, יש כאן כמה אנשים שכותבים נפלא. האתר הזה, עם או בלי הסאדו שלו, הוא ריכוז לא רגיל של כתיבה איכותית וחופשית במיוחד. כנראה שקורה משהו טוב בסביבה שבה ה-explicit לא מרתיע ולא מעורר. הוא פשוט שם.
ולפעמים זאת חתיכת חוויה לקרוא מה שיש לאנשים לכתוב כאן. נשארה רק השאלה, את מי אני אוכל לשתף בה. אולי אני אפתח בלוג...?
לפני 15 שנים. 29 בינואר 2009 בשעה 14:44
