יומן קריאה

הדעה שלי על עולם הבדס"מ מבוססת בעיקר על שני מקורות: קומץ אנשים שהכרתי מספיק מקרוב כדי שיספרו לי מעט חוויות אישיות (בעבר הדי רחוק), ויש את מה שרץ בתקשורת. תמיד תהיתי, אגב, האם הטלויזיה נופלת שלל לטכניקה ולאביזרים (יש את תצוגת האביזרים מגומי ו/או עור, בצבע שחור, בביתו של חובב הסאדו התורן). או שמא הפיקנטריה של מתקני עינויים שונים ומשונים הם חלק שולי שפשוט מצטלם היטב.

כך או כך, ההסתכלות שלי על עולם הבדס"מ היתה נאיבית משהו עד ממש לאחרונה. זה נתפס אצלי קצת כמו קהילת הגייז. זאת אומרת, ימצא מין את מינו, ושיחיו באושר ובעושר (למען הרקורד, ובמסגרת היותי איש משעמם לחלוטין, גם לקהילה זאת אינני שייך). כמתובנן מבחוץ, היה נראה לי שאם יש בחורה שאוהבת ששולטים בה, שתמצא לעצמה מאסטר, והכל יהיה סבבה.

ואז התחלתי לקרוא בלוגים כאן. כידוע, חלק ניכר מהבלוגים עזבו מזמן את העיסוק בענייני סקס ושליטה, והם עברו לפסים אישיים מאד. וכשנוחתים לתוך בלוג מצוי, מוצאים שם בעיקר את מה שמטריד ביום-יום.

אני אתחיל בבלוגים של נשלטות, כי זה הכי קל (ואני אסתפק בזה להיום). מהצד זה נראה ככה: הבלוג הטיפוסי מתחיל אכן בעיסוק בזהות האישית כנשלטת, בחוויות אישיות וכדומה. בניגוד למה שציפיתי, החוויות האישיות לא נשמעות משהו. איפשהו בתפיסה הנאיבית שלי, ציפיתי שסאב תרגיש טוב אחרי מפגש מיני שמימש את הצד שלה, בדיוק כשם שחובב מקלחות זהב ישמע אחרי סילון בפרצוף. במקום זה מצאתי תאורים שנשמעים יותר כמו קורבן אונס. אולי קראתי את הבלוגים הלא נכונים. אני לא יודע.

וזה מעלה קצת תהיות לגבי עניין ההסכמה והשקט הנפשי של הגבר שמתעסק עם סאב. זאת אמנם לא התלבטות אישית שלי, אבל עדיין: אם מישהי מאותתת לי שהיא מוכנה שאני אתעלל בה, האם אני יכול לעשות את זה במצפון נקי, כי זה מה שהיא רוצה? העניין הזה קצת מנפץ את הדימוי שהיה לי, של הסימביוזה בין הסאדו למאזו. יכול להיות שהסיטואציה הזאת איננה אלא ניצול חולשה של אישה, שבאותו זמן נמשכת למה שעושה לה הכי רע בעולם?

זהו הסיפור שמספרים מעט הבלוגים שיצא לי להציץ בהם. אחרי שנגמר העיסוק בתפקיד הכנוע במסגרת הסקס, ממשיך הבלוג לגולל סיפור חיים לא סימפטי, מלא בחוסר הערכה עצמית, הלקאה עצמית ובעיקר רצון לצאת מהבוץ, יהיה אשר יהיה.

ואולי יש סאביות מאושרות שלא כותבות בלוגים. או שאני צריך לראות בלוגים מסוג אחר. יש?