יומן קריאה

לחובבי הצומח יש את מגדיר הצמחים. לפסיכולוגים יש את ה-DSM, אותו ספר שמן שמסווג את הפרעות הנפש השונות והמשונות שיכול אדם לאמץ לעצמו. הגירסא הנוכחית של הספר יצאה עם שינוי משמעותי: לכמחצית מהערכים בו נוסף תנאי איבחון של הפרעת תיפקוד או מצוקה משמעותית הניתנת לאיבחון קליני. זה אומר שאם מישהו שומע קולות, זה בסדר אם זה לא מפריע לו. אם אתה חושב שאתה ישו, בסדר גמור, אם אתה מצליח לתפקד. אם אתה הומו, אתה בריא בנפשך, כל עוד אתה בסדר עם זה. שינוי.

בפוסט הקודם נגעתי קצת בעניין הזה, בהקשר של נשלטת. היא עושה חיים, או שהיא במצוקה? מסתבר שתלוי איזה בלוג קוראים. ככל שאני קורא יותר, התשובה נעשית מורכבת יותר. לא באמת ציפיתי שיהיה אחרת.

בשיטוטיי מצאתי את immortal, שנותנת קצת משב רוח אופטימי בכל הנושא. למשל, הפוסט הראשון שלה מספר על מפגש עם מאסטר. ולא בכדי היא קראה לבלוג שלה "חוויות". לאורך אותו בלוג ראיתי בפעם הראשונה את מה שחיפשתי: הנאה. ואני כותב את זה, למרות שאני מודע לאפשרות, שאת המחשבות הפחות סקסיות היא שומרת לעצמה.

כמובן שרצתי לחפש את ה-catch. את הנקודה הבעייתית. ובאופן די מפתיע, גם מצאתי. ולא רק שמצאתי את ה-catch שלה, אלא אותו מילכוד שהוא נקודת ההשקה שלי לעולם הבדס"מ:

ציטוט חלקי:

"תזכורת לעצמי:
- להפסיק להתאהב באלה שלא מתאימים לי ומסוכנים לי.

לפעמים אני חושבת לעצמי, למה אני לא יכולה להתאהב בבחור רגיל, ילד טוב כזה, לא מתוסבך.עד היום, תמיד הייתי רוצה את אלה המתוסבכים, אלה הקשים לפיצוח, אלה שצריך לרדוף אחריהם, אלה שלא באמת יודעים מה הם רוצים - כי אחרת זה משעמם. וככל שהרבו לעשות כן,כך גם רציתי אותם יותר."

אז אם להיות נשלטת זה סוג של בעיה נפשית, הרי שהפתרון שלה צריך כנראה לעניין גם אותי.