|
|
|
המגע שלו מצמרר,
נשימה נעתקת.
נהיה לי קשה לנשום,
התחושות מציפות אותי, הראש מסתחרר.
כריזמטי אינטיליגנט ומשכיל,
מה אפשר לבקש יותר?
להט שכזה להתקדם עוד צעד ועוד צעד...
סוחף מרטיט ומרעיד תגוף.
הוא מעביר יד,
זה כמו נהר של מים באמצע מדבר שומם .
מסיר את קורי העכביש והאבק,
מעיר תאים מתים ופאק כמה שזה טוב ונעים.
-Angel-
***תרחיש הפגישה האידאלית***
אין כל קשר למציאות והפוסט אינו מבוסס על סיפור אמיתי.
בלי ציפייה.
איזה נודניק אינטיליגנט, הוא לוחץ לי בכל המקומות הנכונים. ניתן לו צאנס.
(לא שנותרה לי בררה כלשהיא)
שנייה של מפגש מבטים.
ניצוץ בעיניים, ברק שכזה.
איזה מבט חודר נשמות, שני מבטים שמתחלפים ומשחקים בתורות בין המציאות לעולם הסודי שלנו.
פאק, הוא כזה טוב.
מנסה לברוח אבל רק נלכדת יותר ויותר חזק ברשת שלו.
הוא בוחן אותי בלי בושה,
חודר בעיניים, נוגע עם הידיים, omg.
זה מפחיד כמה שזה טוב.
אני הולכת לאיבוד בתוך העיניים האלו.
אוי העיניים האלו, המגע שלו, המבט שלו, כזה פאק חלום.
רוצה אותו כאן ועכשיו אפילו שלא מתאים. לא יכולה להרשות לעצמי.
המבט החודר הזה שלו והמגע של היד שלו.... אויש להרטיב מהמחשבה.
אפשר ללכת לאיבוד בתוך העיניים האלו, לשכוח את עצמי.
-Angel-
עפה קרוב מדי לשמש ואז נכווית ומתלוננת.
כי איזו מין פולניה לא?
-Angel-
שוב הוא גומר,
אופס היא לא הספיקה.
אפשר לשעות סקס בתאוריה מצידי גם כל שלוש שעות. המוח שלי פשוט לא שם כי אין שום השקעה בי.
סקס ונילי פשוט לא עושה לי.
מרגישה כמו בובה מתנפחת.
-Angel-
זיון ונילי חסר משמעות נטול רגש.
מיותר לציין ששוב לא גמרתי.
מה עוד חדש.
לפעמים אני תוהה אם אולי באמת התחתנתי עם סדיסט.
לזיין לגמור לישון וחוזר חלילה.
למי אכפת שיש פה עוד בן אדם.
סדיסט אמיתי.
כביכול נורא משתדל אבל שורה תחתונה, אני לא גומרת.
מרגישה כמו במרדף אחרי השעון,
אם אני לא אזדרז זה ייגמר.
זה לא עובד אצלי כך.
אף פעם לא עבד.
המוח שלי כבר מזמן לא שם.
-Angel-
זיון ונילי חסר משמעות נטול רגש.
מיותר לציין ששוב לא גמרתי.
מה עוד חדש.
לפעמים אני תוהה אם אולי באמת התחתנתי עם סדיסט.
לזיין לגמור לישון וחוזר חלילה.
למי אכפת שיש פה עוד בן אדם.
סדיסט אמיתי.
כביכול נורא משתדל אבל שורה תחתונה, אני לא גומרת.
מרגישה כמו במרדף אחרי השעון,
אם אני לא אזדרז זה ייגמר.
זה לא עובד אצלי כך.
אף פעם לא עבד.
המוח שלי כבר מזמן לא שם.
-Angel-
אז ככה,
גדלתי בבית שבו אמא שלי הייתה סוג של טום בוי. אפשר לומר שעד היום היא מהווה אצלי סוג של אישה אנטי טיפוח (והיום זה עוד משופר לעומת פעם פי מיליון).
במובן מסוים אפשר לומר שהיא עדיין.
אבא שלי הוא מושא ההערצה שלי ותמיד היה מודל לחיקוי אצלי(ממש לא מיני!).
להשתמש בd.o.d הייתי צריכה ללמוד לבד, לבקש לקנות לבד. למדתי בדרך הקשה שקיים מוצר שכזה. (לא היה גוגל פעם).
כל שאר הדברים שקשורים להיגיינה, קרמים וכו', לא ידעתי על קיומם.
אני זוכרת שהגבר הראשון שהייתי איתו תמיד התלונן שאני לא מורחת קרם ידיים, התביישתי להגיד לו שאני לא יודעת מה זה והייתי בת 18.
מאז גדלתי, תודה לאל,
לימדתי את עצמי הכל,
עבדתי הזעתי ועמלתי על מנת להצליח לקנות לעצמי את שלל הדברים שהרגשתי שיש לי בהם חסך.
עד לרמה שהפכתי למיני סופר פארם כי תחושת המחסור אצלי הייתה איומה.
אני לא מהבזבזניות ואני חושבת הרבה לפני שמוציאה כספים, בעיקר על עצמי (שזה לא להיט).
אך בהחלט מקפידה על היגיינה וטיפוח, אני בקושי מתאפרת אמנם כי זה מרגיש לי כמו מסכה מעיקה אבל בהחלט משקיעה.
סתם, מחשבות לעת ליל מפי.
-Angel-
קשה להיות נרקומנית.
כל הזמן רעבה,
בוררת מחפשת,
אולי למישהו נפל על הרצפה,
כמהה ורוצה ועוד ועוד.
עוד מהדבר הזה
מזין את ההתמכרות שלי .
אם לא אקח את המנה עכשיו, פיצוץ.
צריכה מנה.
מישהו מכיר? נותן? סוחר?
fix me.
אני פשוט מכורה.
מכורה לבדסמ, לחיבור, לרגשות עזים, ללכאוב כדי להרגיש משהו, לכניעות הזו מול האלפא.
זה פשוט ככה צריך להיות בעולם מתוקן.
-Angel-
ניגודים.
נחשפתי לעולם המופלא הזה בגיל 19.
מדהים איך הוא תמיד היה חלק ממני ולא ראיתי זאת.
אם תשאלו אותי מה התכונה הכי מושכת עלי אדמות - כריזמה.
מילה חלקלקה שלעיתים בורחת ישר מבין האצבעות.
אני מסתכלת על עצמי היום, לעומת מי שהייתי בגיל 19 ואני מוצאת המון הבדלים.
בעברי הייתי נועזת, אמיצה, שוברת מוסכמויות, שמה פס על כולם ועל העולם.
אולי לא הייתי שלמה עם עצמי, אבל אהבתי את עצמי ולהשקיע במוצר הזה שנקרא אני.
היום אני מרגישה זקנה ומותשת,
אין לי כוח או סבלנות לדברים שמרגיש לי שהם לא מתאימים לי.
אני תוהה אם בכלל יש דברים שמתאימים לי או שמא יש בי בעיה.
אנשים קוראים לזה בשלות והבנה,
אבל אני סתם מרגישה זקנה ובלויה.
אולי בכלל אני צריכה לעשות שינוי בפרופיל ולא לחפש שום דבר.
פשוט לכתוב ולכתוב עד שכבר לא יהיה לי על מה לכתוב.
אני רואה פה הרבה בלוגים של נשים מדהימות ואני מפרגנת.
באיזשהו מקום משהו בי השתבש ועדיין לא חזר למסלולו.
אני מקווה שאתגבר,
בנתיים המחשבות האלו מכלות את זמני ומשאירות אותי ערה לשעות ארוכות בלילה.
-Angel-
כדי להתקדם או לשנות דברים בחיים שהם חלק מהשגרה היומיומית צריך לבצע מספר פעולות.
הראשונה היא להבחין.
השניה היא לנסות לחשוב מה מישהו נערץ אחר היה עושה.
השלישית לחזור לסיטואציה ולפעול אחרת באופן מידי.
זה משהו שדורש תרגול.
אבל זה כלי מטורף.
הדברים הכי טובים וגדולים בחיי קרו כשאמרתי לעצמי fuck it
ועשיתי מה שבא לי.
ללמוד זה רק בדרך הקשה דרך הסבכים לטפס במעלה ההר.
אין קיצורי דרך.
מתה על אתגרים.
אתגרתי את עצמי להתגבר על עצמי ולהחזיר את הבלוג שתורם אך ורק לי.
כי רק אני לי.
-Angel-
