|
|
|
אני פולניה,
אני חיה במשחק אשמה.
נחשו מה, אני לא יודעת איך לצאת ממנו.
אני אשמה בחלק שלי,
הוא אשם בחלק שלו.
אני לא הערכתי את עצמי
כנראה שלא מספיק וספק אם בכלל.
כל הזמן האשמתי,
פחדתי,
שמא אני לא מספיק טובה,
לא מספיקה האמת בשום פרמטר.
זה גם הרבה כי הערצתי,
הסתכלתי מלמטה,
קיבלתי את הפגמים,
אולי אפילו אהבתי אותם.
בסוף,
מגיע לי יותר.
אני מעריכה את עצמי
יותר
משאני מוכנה לתת לך לזלזל בי.
#אוהבתאתעצמייותר
Of losing you
Until I realized
you never really belonged to me in the first place
Because even though my heart was with you
Yours
Was with everything and everyone else
So
Instead of being afraid of losing you
I sat back
.And watch YOU - lose me
אני מתחילה לאסוף את השברים.
אני חווה את אחת התקופות היותר מאתגרות של חיי.
מרגיש כאילו הכל מתמוטט,
ברור לי שזה לטובה.
כמו שבונים שריר,
צריך להרוס כדי לבנות חזק וטוב יותר.
הזמן הזה, שלפני השינה.
הוא אחד האתגרים שלי.
אפשר לומר שאני במקום די אפל בחיי
ואני לבד.
יש לי את ההורים שלי שתומכים בי,
אבל ההתמודדות היא כולה שלי.
זה טוב, כי גם ההצלחה בהמשך תהיה כולה שלי.
איש חכם אמר לי - תזכרי שהכל זמני.
בכל אופן,
אני נאחזת בזיכרונות השמחים שלי.
במחמאות האמיתיות שקיבלתי
(מזויף לא עושה לי את זה)
בחיוכים וצחוקים
והופ,
הנה אני שוב בוכה.
אבל שוב אני אקום ושוב אפול
העיקרה שבסוף אני עומדת.
*אסור לתת בלוג לאישה שהיום קיבלה מחזור*
ושוב בוכה.
היו הייתה ילדה קטנה.
הילדה הקטנה רצתה רק אהבה.
היא הייתה קטנה ולכן לא ידעה,
מה היא רוצה, או לא רוצה.
אז הלכה והלכה,
טיילה לה בעולם זר.
יום אחד,
מבט עינה הצטלב במבטו של ילד אחר.
הילדה הרגישה חמימות מתפרצת,
צורך להעניק ולתת לו את העולם על מגש מזהב.
בתמורה היא ביקשה ממנו, רק תאהב.
אמור לי רק את האמת,
השקע בי זמן,
תן לי כוחות,
בתמורה אגשים לך את כל המשאלות.
התקופה הייתה טובה,
הימים חלפו,
הילדה הייתה המאושרת מכל הילדות.
יום אחר,
קרה מקרה,
הבועה התרסקה,
הילדה נשברה.
כעת במקום ילדה,
תמצאו אישה קרה ומוזרה.
היום,
היא כבר לא מחפשת אהבה,
היא כבר לא מאמינה לילדים,
היא בוחנת ובודקת
וגם הפכה למקצוע את איתור השקרים.
אם אי פעם תיתקלו באישה קרה,
תדעו,
פעם הייתה שם ילדה שונה.
כשאתם נתקלים במפלצת בפעם הראשונה,
תחשבו - אולי קרה שם משהו שטרף את הקערה.
אני לא אומרת לכם ילדים,
לא להיזהר,
מפלצות זה דבר מסוכן
ונשים קרות - אף יותר.
אני רק מציעה,
עצה ידידותית,
תנו לזה זמן,
אולי יום אחד - תגלו שם אישה אמיתית.
היא כבר לא תהיה לעולם אותה ילדה קטנה,
אבל בהחלט גרסה חזקה משודרגת,
ובצורה תמוה, אולי אף יותר תמימה.
היא תיתן לכם את העולם,
אם תדעו להתאפק,
היא תעיף אתכם רחוק,
עם כל הדלק שיש בה לתת.
The end
-Angel-
בחיי.
יש לי סלידה מהשאלה הזו.
אני לא מחפשת - אני מוצאת.
כרגע,
אני מחפשת שקט, שלווה,
עצה טובה אולי במקרה, בטעות.
מישהו לדבר איתו.
מישהו לצחוק איתו - יתרון.
חשתי את עצמי לרגע בונה קורות חיים,
עמכם הסליחה.
אני פשוט אוהבת לדבר.
אני כרגע לא בארץ עד שהמצב יירגע.
כן - מהבורחים.
אשמח לשוחח,
נא השאירו בכניסה את השאלות מה את אוהבת או מה את מחפשת.
בתודה
Angel
אם תפגשו באחד השבילים
אדם שבור ופניו אבלים.
אל תשאלו לשלומו, שלומו מורכב.
הישארו קרוב ופנו לו מרחב.
הושיטו לו יד, כוס מים קרים,
בלי עצות, נחמות ושאר מיני סיפורים.
התפללו בעדו, עד ינחם הלב.
בסוף יהיה טוב, עכשיו? כואב.
בעקבות שיחה שהייתה לי כאן,
התחלתינלחשוב עם עצמי
למה נשים כותבות משפטים שהם לא מתכוונות אליהם.
אז: למה היא מתכוונת?
אני אחלק לשתי קבוצות.
א'-
לא תמצא מישהי טובה יותר.
לא תאהב מישהי יותר משאתה אוהב אותי.
היא לא תיתן לך את מה שאני נותנת לך.
היא לא טובה לך.
היא לא תעשה לך טוב.
ב'-
לך מכאן.
אני שונאת אותך.
לגבי קבוצה א'
זה פשוט, מסירים את המילה לא, מקבלים את כל הפחדים והמחשבות הכמוסות.
לגבי קבוצה ב'
זה בתרגום חופשי,
פגעת בי ואני כואבת עכשיו כי אכפת לי ויש לי רגשות אליך.
לפעמים,
כשאנחנו בתוך הכאוס, קשה לראות בבהירות, קשב לחשוב בהגיון וקשה לתמלל את זה.
יש מקרים בהם,
פשוט הגיעו מים עד נפש.
אבל לרוב, אפשר בתקשורת ושיח לפתור דברים,
זה פשוט דורש שניים לטנגו.
מה דעתכם?
המקום הכי נמוך בעולם
שוקעת לתוך עצמי, נמרחת על הקרקעית.
שוחה באגם הדמעות שבכיתי.
לבד.
המשענת שהייתה לי עמוד תווך - נשברה.
נתלשתי מהמוכר,
מהידוע, מהעשייה.
לתוך עולם לא נודע.
הכל חדש, ריק מתוכן.
כל העבודה הקשה יורדת לטמיון.
איפה היד שהבטחת שתושיט לי.
איפה התמיכה, ההכלה, איפה המשפטים
אני כאן בשבילך
דברי אליי אני מקשיב לך
אני מחכה לך, צריך אותך, מתגעגע.
מילים ריקות מתוכן.
ברגע האמת - אכזבה מהדהדת.
הזמן המושלם לקחת תחליף.
להדהד לי שעכשיו כשיש תחליף יש פנאי לחשוב על משהו בשבילי.
תמיד יש גזר רק אם מגיע מקל.
אז קם הגזר והכה את הגנן עם המקל עד זב דם.
ואז חסם אותו וחסם לו על הדרך כל אפשרות להתנגד או ליצור קשר שוב.
כי לפעמים צריך לדעת מתי להגיד די,
מגיע לי את מה שאני רוצה ואני הולכת להשיג את זה.
אז שקופה?
כבר לא, אני שווה זהב בטונות.
אז כן,
התקופה הכי קשה שחוויתי,
אני עם ילדים והמון אנשים,
בתוך בית שהוא למעשה כלוב מזהב (כלוב הכי יפה שתראו אי פעם) אבל עדיין כלוב,
מדינה זרה
בלי רכב
בלי שגרה
בלי ספורט
בלי חוגים
בלי לרקוד ולשמח את הנפש
אבל עם הרבה הבנה שמגיע לי לקבל לפחות חצי ממה שאני נותנת.
יש לי המון מה לתת,
יש קונים?
באתי לכתוב את הפוסט ואז השתעשעתי מהמשמעות הכפולה.
אז זהו
אני עובדת כרגע, מזה כמעט שנה שהפכתי לעש לילה (אשת לילה, אם תחפצו).
זו עבודה קשה, פיזית בעיקר ושוחקת.
מנטלית אני מניחה שהתרגלתי ובמובן מסוים זה נותן לי תחושת רווקות שוב למרות שאני לא בהכרח מרוצה מזה כי עברתי את הגיל.
בכל אופן, חצי הכוס.
אני שאפתנית ולרוב שוגה ומתסכלת חצי הכוס הריקה במקום להוקיר תודה ולשמוח בחלקי..
הייתי רוצה ללמוד ולהשתפר.
