להיות שייכת זו זכות.
זה כוח מתפרץ בלתי ניתן לעצירה.
זה הגב החזק של האישה החזקה שאני.
אני מרגישה התרגשות עצומה.
מרגישה עוצמתית, מרגישה אישה,
מרגישה מלוכלכת וסוטה.
מרגישה שהעצם בלשון שלי משתחררת ואני הופכת וורבלית בצורה בלתי רגילה.
מרגישה צורך לכתוב לו על כל הדרכים שבהן הייתי רוצה שהוא יקרע אותי, איפה איך מתי, הזוויות.
מרגישה איך תאים שחשבתי שמתו אצלי מתעוררים לחיים מעצם הנוכחות שלו, מרגישה חרמנית 100% מהזמן, מרגישה צורך לספר לו על זה.
מרגישה צורך לאונן, צורך לשתף אותו בחרמנות שלי, בחיים שלי, ברצונות ובתשוקות שלי, פשוט בהכל, עמוק וחשוף.
מבחינתי להיות שייכת זה כל הדברים האלו,
זה להרגיש בנוח להראות חולשה כמו גם להרגיש בנוח להיות חזקה וטורפת.
זה כשאני אומרת - אני אקרע אותך, הוא צוחק לי בפנים וזה רק מזמין אותי לאתגר של איך אני עושה את זה כשאני מתה שהוא יזיין לי את הצורה בכל החורים, יפרק וירכיב מחדש.
זה לקח. אחריות על הסיפוק שלי, לגרום לי להסתובב חרמנית נוטפת עם חיוך מטומטם על הפרצוף כל היום בידיעה שאני המכסה לסיר החרמן שהוא.
זה ההשתוקקות לשמוע אותו אומר "מעכשיו את שלי"
הלקיחת אחריות הזו, הרכושנות, להיות האוצר שלו שאף אחד לא יעז לגעת או להתקרב כי הוא יורה חיצים.
זה הסקסיות המחרמנת בזה שהוא יעקוב אחריי, אחרי מה שאני עושה או כותבת, האכפתיות, תשומת הלב לפרטים הקטנים. מחרמן.
אח, כל כך סקסי ומחרמן.
אז מתי אתה בא לשייך אותי?
#מחכהבסבלנות#
