מי שמכיר אותי יודע שתקופה ארוכה שלא היו לי פנטזיות.
אולי זה כי מימשתי את כל מה שרציתי לעשות והגעתי למקום שבו הפנמתי מי אני מה אני, איך טוב לי ואיך פחות.
ידעתי בדיוק מה אני מאחלת לעצמי ואיך אני רוצה לקבל את זה, איך להרגיש את זה.
אבל.
לא ידעתי לתמלל את זה למילים, לא סמכתי על עצמי מספיק והייתי צריכה המון לבדוק לבחון ולחקור כי פשוט סוג של התביישתי - מעצמי בעצמי.
לאחרונה אני עובדת המון על עצמי,
על מה אני רוצה, מה אני צריכה, על לתמלל את זה.
הייתי אומרת שאני נלחמת בעצמי, אבל יש לי מספיק מלחמות על הראש כרגע. אני פשוט לומדת לקבל ולהכיל את עצמי.
זכיתי - בעצמי מחדש.
לומדת להוקיר תודה, להגיד בוקר טוב, קודם כל לעצמי ואז לחייך אל הסביבה שלי.
אני מפנטזת שוב,
מפנטזת עם עצמי על מה שאני רוצה שיהיה לי,
על איך אני רואה את זה ואיך לעזאזל אני הופכת את זה למילים.
אני מרחיקה מעצמי מחשבות ואנשים שמעוררים בי תחושות שליליות ואני גם לומדת להגיד להם שזה פשוט לא מתאים, לא בשבילם, בשבילי.
אני לומדת איך זה מרגיש - כשאני הפנטזיה של עצמי.
כי אם אני לא אמלא את עצמי בעצמי, איך אוכל למלא מישהו אחר?
אני בטוחה שאני אעשה מישהו גבר בר מזל והוא יזכה בי, אבל אחרי, שאני אזכה בעצמי.
מצרפת שיר מלא משמעות שריגש אותי בזמן שכתבתי את הפוסט הזה.
